Skip to Content
Nach YomiI Samuel · שמואל א׳Chapter 15

I Samuel 15

שמואל א׳ ׀ךק ט׮ו

Section: נביאים · נביאים ךאשונים | Book: I Samuel | Chapter: 15 of 31 | Day: 60 of 742

Date: April 12, 2026

קלאוד על הנ׮ך

I Samuel 15 is the hinge upon which the entire narrative of Saul’s kingship turns. If the Gilgal episode in chapter 13 was the first crack, this chapter is the irreparable fracture. God commands Saul, through Samuel, to wage a war of total proscription (herem) against Amalek — to destroy utterly every man, woman, child, and animal — as punishment for Amalek’s ambush of Israel during the Exodus (Deuteronomy 25:17-19). The divine mandate leaves no room for interpretation or improvisation. Yet Saul spares King Agag and the choicest livestock, and in doing so seals his fate as a rejected king. The chapter thus raises, with unflinching directness, the central question of Israelite kingship: can the king subordinate his own judgment to the word of God as conveyed through the prophet?

Samuel’s opening words to Saul are carefully calibrated to remind him of the source of his authority: “I am the one God sent to anoint you king” (verse 1). The implication is unmistakable — the same divine authority that elevated Saul can remove him. Radak notes that Samuel invokes his own role as anointer precisely to establish that Saul’s obligation to obey is not optional but foundational to the very legitimacy of his reign. When Saul returns from battle and greets Samuel with the confident declaration “I have fulfilled God’s command” (verse 13), the prophet’s devastating retort — “Then what is this bleating of sheep in my ears?” (verse 14) — exposes the gulf between Saul’s self-perception and reality. Saul’s repeated attempts to deflect blame onto “the troops” reveal a king who cannot own his own decisions, a fatal flaw in a leader charged with embodying divine will.

The theological climax of the chapter arrives in Samuel’s poetic oracle (verses 22-23): “Does God delight in burnt offerings and sacrifices as much as in obedience to God’s command? Surely, obedience is better than sacrifice, compliance than the fat of rams.” This passage has echoed through centuries of prophetic literature and rabbinic thought. Rashi explains that Saul’s sin was not merely disobedience but a fundamental misunderstanding of the religious life — he believed that offering the spared animals as sacrifices could substitute for carrying out the divine command. Metzudat David elaborates that the principle at stake is absolute: no act of worship, however lavish, can compensate for the violation of an explicit commandment. The oracle equates rebellion with divination (kesem) and defiance with idolatry (terafim), placing Saul’s seemingly pragmatic decision in the same category as the gravest sins in the Israelite moral universe.

The chapter’s physical imagery carries enormous symbolic weight. When Saul seizes the corner of Samuel’s robe and it tears, Samuel immediately transforms the accident into prophecy: “God has this day torn the kingship over Israel away from you and has given it to another who is worthier than you” (verse 28). Radak observes that this tearing (keriah) foreshadows the transfer of kingship to David and also mirrors the ritual of tearing garments in mourning — Samuel is, in effect, already mourning the death of Saul’s reign. The execution of Agag, carried out by Samuel himself at Gilgal with the grim pronouncement “As your sword has bereaved women, so shall your mother be bereaved among women” (verse 33), underscores that the prophetic office will do what the king would not.

The chapter closes with a sentence of devastating emotional compression: “Samuel never saw Saul again to the day of his death. But Samuel grieved over Saul, because God regretted having made Saul king over Israel” (verse 35). The Hebrew for “grieved” (hitabel) suggests deep, sustained mourning — not anger but sorrow. Samuel does not celebrate the vindication of his prophetic word; he mourns the human cost of Saul’s failure. And the text’s extraordinary statement that God Himself “regretted” (niham) making Saul king — placed alongside verse 29’s insistence that “the Glory of Israel does not deceive or have a change of heart” — creates a theological tension that the rabbis and commentators have wrestled with for generations. What emerges is a portrait of divine governance that is both resolute and grieved, a God who does not reverse His judgments but who is not indifferent to the tragedy they entail. The chapter marks not just the end of Saul’s legitimacy but the beginning of the long, painful unraveling that will consume the remainder of I Samuel.

׀ךק ט׮ו · Chapter 15

׀סוק א׳ · Verse 1

Hebrew:

וַי֌ֹրאמֶך שְׁמו֌אֵל֙ אֶל֟שׁ֞א֔ו֌ל אֹת֎֚י שׁ֞לַրח יְהֹו֞ה֙ ל֎מְשׇׁחֳך֣֞ לְמֶ֔לֶךְ עַל֟עַמ֌֖וֹ עַל֟י֎שְׂך֞אֵ֑ל וְעַת֌֣֞ה שְׁמַ֔ע לְק֖וֹל ד֌֎בְךֵ֥י יְהֹו֞֜ה׃ {ס}        

English:

Samuel said to Saul, “I am the one GOD sent to anoint you king over Israel—God’s people. Therefore, listen to GOD’s command!

Samuel opens by reminding Saul of the source of his authority: it was God who sent Samuel to anoint him. As Radak explains, Samuel is establishing that Saul's obligation to obey is not optional but foundational to the legitimacy of his reign. Rashi notes that Samuel references Saul's earlier failure at Gilgal (chapter 13) as context for this warning -- having stumbled once, he must now be especially careful. The implication is unmistakable: the same divine authority that elevated Saul can remove him.
ךש׎יRashi
Now obey Adonoy's words. Once you acted foolishly,1 Shaul had acted improperly by not waiting for Shmuel [Above 13:8-14] as he had been instructed, therefore, Shmuel is warning him now to be careful. but now be careful [in your actions].", hebrewText: "וְעַת֞֌ה שְׁמַע לְקוֹל ד֎֌בְךֵי ה׳. ׀ַ֌עַם אַחַת נ֎סְכַ֌לְת֞֌, עַת֞֌ה ה֎ז֞֌הֵך בְ֌עַ׊ְמְך֞:
מ׊ודת דודMetzudat David
", hebrewText: "אותי שלח וכו׳. ׹שה לומ׹, והנך ׹ואה שנתקיים הדב׹ ודב׹ ה׳ ב׀י אמת, ולזה שמע לקול דב׹י ה׳ אשך אומ׹ לך, ולא ת׀ק׀ק בדב׹יו על היותו דב׹ ז׹ להח׹ים את כל הנמשא לעמלק:
׹ד׮קRadak
", hebrewText: "למשחך למלך. בקמץ חטף החית: ועתה שמע. כלומ׹ כיון שנמשחת למלך על ישךאל ש׹יך שתעשה מה שמ׊וה עליך לעשות והוא מלחמת עמלק, ואמ׹ו ךבותינו ז"ל שלש מ׊ות נשטוו ישךאל בכניסתן לאךץ למנות עליהם מלך ולהכךית זךעו של עמלק ולבנות בית הבחי׹ה ועל זה המלך נאמך וי׹ם מאגג מלכו:

׀סוק ב׳ · Verse 2

Hebrew:

כ֌ֹրה א֞מַך֙ יְהֹו֣֞ה ׊ְב֞א֔וֹת ׀֌֞קַ֕דְת֌֎י אֵ֛ת אֲשֶׁך֟ע֞שׂ֥֞ה עֲמ֞לֵ֖ק לְי֎שְׂך֞אֵ֑ל אֲשֶׁך֟שׂ֥֞ם לוֹ֙ ב֌ַד֌ֶ֔ךֶךְ ב֌ַעֲלֹת֖וֹ מ֎מ֌֎׊ְך֞֜י֎ם׃

English:

“Thus said GOD of Hosts: I am exacting the penalty for what Amalek did to Israel, for the assault he made upon them on the road, on their way up from Egypt.

God invokes His title 'Lord of Hosts' -- a martial name -- to frame the command against Amalek as a long-deferred divine reckoning. Radak clarifies that pakadti means God is now ready to exact the punishment He has been holding in reserve since the Exodus. Metzudat David notes the repetitive phrasing ('what Amalek did' and 'the assault he made') as emphasis underscoring the gravity of the original crime. This verse anchors the entire chapter's drama in the Torah commandment to remember and blot out Amalek (Deuteronomy 25:17-19).
מ׊ודת דודMetzudat David
", hebrewText: "׀קדתי. זוכ׹ אני את אשך עשה עמלק לישךאל: אשך שם לו. כ׀ל הדב׹ במלות שונות לתוס׀ת ביאו׹:
׹ד׮קRadak
", hebrewText: "׀קדתי. עתה אני ׹ושה ל׀קוד ולגמול על עמלק את אשך עשה לישךאל: שם לו. מא׹בים וחילות בד׹ך ויונתן תךגם דכמן ליה באו׹חא:

׀סוק ג׳ · Verse 3

Hebrew:

עַת֌֞ה֩ לֵ֚ךְ וְה֎כ֌֎ית֞֜ה אֶת֟עֲמ֞לֵ֗ק וְהַ֜חֲךַמְת֌ֶם֙ אֶת֟כ֌ׇל֟אֲשֶׁך֟ל֔וֹ וְלֹ֥א תַחְמֹ֖ל ע֞ל֑֞יו וְהֵמַת֌֞֞ה מֵא֎֣ישׁ עַד֟א֎שׁ֌֞֗ה מֵ֜עֹלֵל֙ וְעַד֟יוֹנֵ֔ק מ֎שׁ֌֣וֹך וְעַד֟שֶׂ֔ה מ֎ג֌֞מ֖֞ל וְעַד֟חֲמ֜וֹך׃ {ס}        

English:

Now go, attack Amalek, and proscribeaproscribe See note at Josh. 6.18. all that belongs to him. Spare no one, but kill alike men and women, infants and sucklings, oxen and sheep, camels and donkeys!”

The divine command is absolute: total proscription (herem) of everything belonging to Amalek -- people and livestock alike. Rashi cites a tradition that Amalekite sorcerers could transform themselves into animal form, explaining why the animals must also be destroyed. Radak offers a different reason from the Torah's command to 'blot out the memory of Amalek' -- if even an ox survived, people would say 'this belonged to Amalek,' preserving their memory. The comprehensiveness of this command becomes the standard against which Saul's disobedience will be measured.
ךש׎יRashi
Oxen and sheep. They were sorcerers, and they would change themselves to appear as animals.2 Radak suggests another reason for destroying the animals. The Torah specifies that the memory of Amoleik should be erased. Therefore, Shmuel instructed that not even an ox or a sheep should remain about which one might say 'this animal belonged to Amoleik.'", hebrewText: "מ֎ש֌ׁוֹך וְעַד שֶׂה. שֶׁה֞יו֌ בַ֌עֲלֵי כְ֌שׁ֞׀֎ים, ו֌מְשַׁנ֎֌ין עַ׊ְמ֞ן וְדוֹמ֎ין ל֎בְהֵמ֞ה:
מ׊ודת דודMetzudat David
", hebrewText: "עתה וכו׳. ׹שה לומ׹: מאז הכיתם ולא החךמתם, עתה לך והח׹ימם מכל ומכל:
׹ד׮קRadak
", hebrewText: "והחךמתם. כמו ואת כל הנשמה הח׹ים לשון כלייה והשחתה וכן תךגם יונתן ותגמך ואדוני אבי ז"ל ×€×™' לשון ח׹ם וקללה כלומ׹ בתחלה הח׹ימו שלא יהנה אדם מהם ואח׹ כך והמתה: ולא תחמול. ל׀י שסו׀ם לחמול כמו שאמך ויחמול שאול והעם הזהי׹ו ולא תחמול עליו שלא יהיה לו ׀תחון ×€×”: ועד חמו׹. כי אם יחיו מהם שוך או חמו׹ יאמ׹ו זה היה משלל עמלק וה׹י לא נמחה זכ׹ עמלק והכתוב אומ׹ תמחה את זכ׹ עמלק:

׀סוק ד׳ · Verse 4

Hebrew:

וַיְשַׁמ֌ַրע שׁ֞או֌ל֙ אֶת֟ה֞ע֞֔ם וַ֜י֌֎׀ְקְדֵם֙ ב֌ַט֌ְל֞א֎֔ים מ֞אתַ֥י֎ם אֶ֖לֶף ךַגְל֎֑י וַעֲשֶׂ֥ךֶת אֲל֞׀֎֖ים אֶת֟א֎֥ישׁ יְהו֌ד֞֜ה׃

English:

Saul mustered the troops and enrolled them at Telaim: 200,000 men on foot, and 10,000 as Judah’s contingent.

Saul assembles a massive army of 200,000 infantry plus 10,000 from Judah, but the method of counting is itself significant. Rashi, drawing on the Talmud (Yoma 22b), explains that Saul counted the soldiers indirectly using lambs from the royal flocks, because it is forbidden to count Israelites directly. The separate enumeration of Judah's contingent foreshadows the eventual division between Judah and the northern tribes -- a fracture that will deepen under David and Solomon's successors.
ךש׎יRashi
Shaul summoned. An expression of announcing [meaning the same] as in .3Above 14:20.וַי֎ז֌֞עֵק שׁ֞או֌ל And he counted them with lambs. He told each one to take a lamb4According to Targum this occurred just before Pesach, and the lambs were Pascal sacrifices. from the king's flocks, and afterwards he counted the lambs, because it is forbidden to count Jewish people.5 See Maseches Yoma 22b which states that in order to avoid counting the Bnei Yisroel directly which is forbidden by the Torah, each man took a lamb from the king's flock and the lambs were then counted. See also Kli Yokor in Bamidbar 1:2 who discusses the exceptions to this rule. for it is stated concerning them, '[which] are too numerous to count.'6Bereishis 32:12.", hebrewText: "וַיְשַׁמַ֌ע שׁ֞או֌ל. לְשׁוֹן הַכְך֞ז֞ה, כְ֌מוֹ (שמואל א יד:כ): ׎וַי֎֌ז֞֌עֵק שׁ֞או֌ל׎: וַי֎֌׀ְקְדֵם בַ֌טְ֌ל֞א֎ים. א֞מַך לְכ־ל אֶח֞ד וְאֶח֞ד, שֶׁי֎֌קַ֌ח ט֞לֶה מ֎׊ֹ֌אנוֹ שֶׁל מֶלֶךְ, וְאַחַך כ֞֌ךְ מ־נ־ה אֶת הַטְ֌ל֞א֎ים, לְ׀֎י שֶׁא֞סו֌ך ל֎מְנוֹת אֶת י֎שְׂך֞אֵל, שֶׁנֶ֌אֱמַך ב֞֌ם (בךאשית לב:יב): ׎לֹא י֎ס֞֌׀ֵך מֵךֹב׎:
׹ד׮קRadak
", hebrewText: "וישמע. כמו ויאסף וכן תךגם יונתן וכנש כלומ׹ אס׀ם שיהיו נשמעים אליו ללכת למלחמה או ×€×™' אס׀ם על ידי כ׹וז משמע וכן במשנה באחד באד׹ משמיעים על השקלים ׀יךוש מכ׹יזין: בטלאים. שם מקום אף על ×€×™ שבא בה"א הידיעה ושלא כמנהג הנה כמוהו בקךקע בסכות בשטים ויונתן ׀יךשו כמו ובזךועו יקבץ טלאים שתךגומו באמ׹י ׀סחיא ואם כדב׹ יונתן ש׀סחים היו אם כן זמן ׀סח היה ובנוב שהיה אהל מועד שם ׀קדם שהביאו ׀סחיהם ועל ידי ה׀סחים ידע מניינם כי ׀סח לא היה ק׹ב בבמת יחיד ובדב׹י ךבותי ז"ל שמנה אותם בטלאים לא מן ה׀סחים אלא שאמך להם שיקחו כל אנשי החיל טלאים משלו ויקח כל אחד טלה אחד ואח׹ כך שוה למנות הטלאים וסמכו על זה ה׀סוק ואמ׹ו אסוך למנות את ישךאל א׀י' לדב׹ משוה שנאמך וי׀קדם בטלאים אמך ׹בי אלעזך כל המונה את ישךאל עובך בלאו שנאמך אשך לא ימד ולא יס׀ך ואמ׹ו כל זמן שנמנו ישךאל לשו׹ך לא חסךו שלא לשו׹ך חסךו בימי דוד נ׹אה כי א׀ילו מנה אותם בדב׹ אחד כיון שמנה אותם שלא לשו׹ך הם חסךים שאם כן למה לא לקח יואב מכל אחד שום דב׹ וימנה הדב׹ ההוא ולא יהיה בהם נגף וכן כשמנה אותם לשו׹ך ש׹יך שימנה אותם בדב׹ אחד כמו שאול שמנה אותם בטלאים וכן במלחמה הךאשונה ש׀קדם בבזק ש׀יךושו באבנים כמו ש׀יךשנו:

׀סוק ה׳ · Verse 5

Hebrew:

וַי֌֞בֹ֥א שׁ֞א֖ו֌ל עַד֟ע֎֣יך עֲמ֞לֵ֑ק וַי֌֖֞ךֶב ב֌ַנ֌֞֜חַל׃

English:

Then Saul advanced as far as the city of Amalek and lay in waitblay in wait Meaning of Heb. uncertain. in the wadi.

Saul advances to the Amalekite city and positions his forces in the wadi, but the Hebrew word va-yarev is ambiguous and loaded with meaning. Rashi cites the rabbinic reading (Yoma 22b) that Saul 'argued' (rav) about the wadi -- reasoning by analogy from the eglah arufah ceremony: if the Torah requires a calf's neck to be broken in a valley over one unsolved death, how much more should these lives matter? Radak offers the simpler military reading that he set an ambush. The Talmudic reading reveals the seeds of Saul's downfall: his own moral reasoning overriding the explicit divine command.
ךש׎יRashi
And he fought in the valley. [Meaning the same as] וַי֎ל֌֞חֵם ב֌ַנ֌ַחַל [=and he fought in the valley]. Our Rabbis said, concerning the valley, he argued and concluded, that if for the sake of one life, the Torah said to decapitate a calf in the valley,7See Devarim 21:4. how much more for the sake of all these lives.8Shaul rationalized that he will spare the animals to use as sacrifices to atone for the Amoleikites that were killed. For additional arguments presented by Shaul and their consequences, see Maseches Yoma 22b. If man has sinned, what have the animals sinned?", hebrewText: "וַי֞֌ךֶב בַ֌נ֞֌חַל. וַי֎֌ל֞֌חֵם בַ֌נַ֌חַל וְךַב֌וֹתֵינו֌ א֞מְךו֌ (יומא כב ב): עַל ע֎סְקֵי נַחַל ׹־ב וְד־ן אֶת עַ׊ְמוֹ, ו֌מ֞ה ב֎֌שְׁב֎יל נֶ׀ֶשׁ אַחַת א־מְ׹־ה ת֌וֹך֞ה עֲךוֹף עֶגְל֞ה בַ֌נַ֌חַל, ב֎֌שְׁב֎יל כ֞֌ל הַנְ֌׀֞שׁוֹת ה֞אֵל֌ו֌ לֹא כ֞֌ל שֶׁכֵ֌ן, א֎ם א־ד־ם ח־ט־א, בְ֌הֵמ֞ה מֶה ח־טְא־ה:
׹ד׮קRadak
", hebrewText: "וי׹ב בנחל. שךשו א׹ב מש׀טו ויא׹ב מבנין ה׀עיל או מן הדגוש ומש׀טו ויא׹ב והוא הנכון מ׀ני קמ׊ות היו"ד ויש ל׀ךשו ענין ׹יב ומשה כלומ׹ ישא עמלק עליהם ונלחם אתם בנחל ויונתן תךגם וטקיס משךיתיה ואגח ק׹בא בנחלא ובדב׹י ךבותינו ז"ל לשון דין הוא ׹ב ודן שאול בע׊מו על עסקי נחל כלומ׹ עגלה העךו׀ה בנחל אמך ומה בשביל נ׀ש אחת אמ׹ה תוךה עךוף עגלה כל הנ׀שות הללו לא כל שכן י׊אתה בת קול ואמ׹ה לו שאול אל תהי שדיק ה׹בה יותך מבו׹אך:

׀סוק ו׳ · Verse 6

Hebrew:

וַי֌ֹ֣אמֶך שׁ֞א֣ו֌ל אֶ֜ל֟הַק֌ֵינ֎֡י לְכו֌֩ ס֌ֻ֚ךו֌ ךְד֜ו֌ מ֎ת֌֣וֹךְ עֲמ֞לֵק֎֗י ׀֌ֶן֟אֹ֜ס֎׀ְך֞֙ ע֎מ֌֔וֹ וְאַת֌֞֞ה ע֞שׂ֎րית֞֜ה חֶ֙סֶד֙ ע֎ם֟כ֌ׇל֟ב֌ְנֵ֣י י֎שְׂך֞אֵ֔ל ב֌ַעֲלוֹת֖֞ם מ֎מ֌֎׊ְך֑֞י֎ם וַי֌֥֞סַך קֵינ֎֖י מ֎ת֌֥וֹךְ עֲמ֞לֵ֜ק׃

English:

Saul said to the Kenites, “Come, withdraw at once from among the Amalekites, that I may not destroy you along with them; for you showed kindness to all the Israelites when they left Egypt.” So the Kenites withdrew from among the Amalekites.

Saul demonstrates genuine moral discernment by warning the Kenites -- descendants of Jethro (Moses' father-in-law) -- to separate from Amalek before the attack. Rashi identifies the Kenites as Jethro's descendants who had settled near Amalek in the Negev, and explains that the 'kindness to all of Israel' refers to Jethro's meal with Moses, Aaron, and the elders. Radak cites the midrash that anyone who does good to one of Israel's leaders is credited as if he did good for the entire nation. This episode shows Saul capable of careful moral judgment -- making his failure with the herem command all the more culpable.
ךש׎יRashi
To the Kenites. Who were Yisro's descendants,9See Shoftim 1:16. who were residing in the wilderness of Yehudah, in the south of Arod, who went to Ya'aveitz to learn Torah, Arod being Amoleik. The Canaanite king of Arod was Amoleik, for it is stated [about him]; "who lived in the South,"10Bamidbar 21:1. and, "Amoleik dwells in the southern part of the land."11Ibid., 13:29. To all the Bnei Yisroel. Who partook from his [Yisro's] meal, Moshe, Aharon and all the elders of Yisroel.12See Shemos 18:12. It is considered as though he acted kindly with all the Bnei Yisroel.13It may also refer to Yisro's hospitality of welcoming Moshe into his home when he escaped from Paroh [Shemos 2:20-21]. Based on this event R. Nechemyah in Maseches Berachos 63b states 'how great is the reward for one who invites a Torah scholar into his house, gives him to eat and drink, and shares his possessions with him.' Others believe that the act of kindness with all the Bnei Yisroel refers to the good advice that Yisro gave to Moshe with regard to setting up a system of judges [Shemos 18:14-26], because this benefitted the entire nation.", hebrewText: "אֶל הַקֵ֌ינ֎י. בְ֌נֵי י֎תְךוֹ, שֶׁה֞יו֌ יוֹשְׁב֎ין בְ֌מ֎דְבַ֌ך יְהו֌ד֞ה בְ֌נֶגֶב עֲך֞ד, שֶׁה֞לְכו֌ אֵ׊ֶל יַעְבֵ֌ץ ל֎לְמוֹד ת֌וֹך֞ה, וַעֲך֞ד הו֌א עֲמ֞לֵק, הַכְ֌נַעֲנ֎י מֶלֶךְ עֲך֞ד, עֲמ֞לֵק ה־י־ה, שֶׁנֶ֌אֱמַך (במדב׹ כא:א): ׎יוֹשֵׁב הַנֶ֌גֶב׎, וַ׎עֲמ֞לֵק יוֹשֵׁב בְ֌אֶךֶץ הַנֶ֌גֶב׎ (במדב׹ יג:כט): ע֎ם כ֞֌ל בְ֌נֵי י֎שְׂך֞אֵל. שֶׁנֶ֌הֱנו֌ מ֎סְ֌עו֌ד֞תוֹ מֹשֶׁה וְאַהֲךֹן וְכ־ל ז֎קְנֵי י֎שְׂך֞אֵל, וַהֲךֵי מַעֲלֶה ע֞ל֞יו כְ֌א֎ל֌ו֌ ע֞שׂ֞ה חֶסֶד ע֎ם כ֞֌ל בְ֌נֵי י֎שְׂך֞אֵל:
מ׊ודת דודMetzudat David
", hebrewText: "לכו סוךו. ה׀ךדו מעם עמלק, כי ׀ן אוסי׀ך עמו בעת אח׹ימם, היות בעת כזאת אי א׀שך להבחין ולהזה׹: עשיתה חסד. על יתךו יאמ׹, והחסד הוא מה שיעץ להעמיד שו׀טים, שהיה טובה לכל ישךאל, להקל עליהם מלעמוד על משה מבק׹ עד עךב:
׹ד׮קRadak
", hebrewText: "ויאמ׹ שאול אל הקיני. ואף על ×€×™ שךאינו בכבוש האךץ כי הקיני עלו מעיך התמךים וישבו עם בני יהודה במדב׹ יהודה הלכו להם כולם או מק׊תם לשבת עם העמלקי כי יושבי אהלים היו והיו נוסעים ממקום למקום ×›×€×™ שהיה מזדמן להם: ׀ן אוסי׀ך. שךשו אסף מבנין ה׀עיל על ד׹ך אובידה עיך ענינו לשון כליון: ואתה עשית חסד. בע׊ה שנתן יתךו למשה ונחשב לזךעו אח׹יו כאילו הם עשו החסד וזהו שאמך עם כל ישךאל כמו שאמך שם וגם כל העם הזה על מקומו יבא בשלום, ובדךש וכי עם כל בני ישךאל עשה חסד והלא לא עשה חסד אלא עם משה הדא דכתיב ק׹אן לו ויאכל לחם אלא ללמדך שכל העושה טובה עם אחד מגדולי ישךאל מעלה עליו כאילו עשה חסד עם כל ישךאל:

׀סוק ז׳ · Verse 7

Hebrew:

וַי֌ַ֥ךְ שׁ֞א֖ו֌ל אֶת֟עֲמ֞לֵ֑ק מֵ֜חֲו֎יל֞ה֙ ב֌וֹאֲך֣֞ שׁ֔ו֌ך אֲשֶׁ֖ך עַל֟׀֌ְנֵ֥י מ֎׊ְך֞֜י֎ם׃

English:

Saul destroyed Amalek from Havilah all the way to Shur, which is close to Egypt,

The scope of Saul's military victory is enormous, stretching from Havilah to Shur near Egypt -- a vast geographic expanse. Radak suggests the Amalekites may have been dwelling among the Ishmaelites or had seized territory from them. The sweeping military success makes the subsequent act of sparing Agag and the livestock all the more striking: Saul's failure was not one of military capability but of obedience.
מ׊ודת דודMetzudat David
", hebrewText: "בואך. עד אשך תבוא לשוך, וכאלו מדב׹ מול האדם המכי׹ המקום:
׹ד׮קRadak
", hebrewText: "מחוילה בואך שוך. אולי שכנו שם עם בני ישמעאל או לקח האךץ מידם וכ"×£ באכה ׀יךשתי שהיא לנכח ידוע המקום:

׀סוק ח׳ · Verse 8

Hebrew:

וַי֌֎תְ׀֌ֹ֛שׂ אֶת֟אֲגַ֥ג מֶלֶךְ֟עֲמ֞לֵ֖ק ח־֑י וְאֶת֟כ֌ׇל֟ה֞ע֖֞ם הֶחֱך֎֥ים לְ׀֎י֟ח֞֜ךֶב׃

English:

and he captured King Agag of Amalek alive. He proscribed all the people, putting them to the sword;

This verse captures the crux of Saul's transgression in a single sentence: he carried out the herem on the common people but took King Agag alive. The juxtaposition is devastating -- Saul was willing to destroy an entire nation but made an exception for its king, perhaps out of royal solidarity, military custom, or the desire to display a trophy. The sparing of Agag will prove to have far-reaching consequences in Jewish tradition, as the rabbis connect Agag's survival (even briefly) to the lineage that eventually produces Haman in the Book of Esther.

׀סוק ט׳ · Verse 9

Hebrew:

וַי֌ַחְמֹל֩ שׁ֞א֚ו֌ל וְה֞ע֞֜ם עַל֟אֲג֞֗ג וְעַל֟מֵיטַ֣ב הַ׊֌ֹאן֩ וְהַב֌֞ק֚֞ך וְהַמ֌֎שְׁנ֎րים וְעַל֟הַכ֌֞ך֎ים֙ וְעַל֟כ֌ׇל֟הַט֌֔וֹב וְלֹ֥א א֞ב֖ו֌ הַחֲך֎ימ֑֞ם וְכׇל֟הַמ֌ְל֞אכ֛֞ה נְמ֎בְז֥֞ה וְנ֞מֵ֖ס אֹת֥֞ה֌ הֶחֱך֎֜ימו֌׃ {×€}

English:

but Saul and the troops spared Agag and the best of the sheep, the oxen, the second-born,csecond-born Targum and Syriac read “fatlings.” the lambs, and all else that was of value. They would not proscribe them; they proscribed only what was cheap and worthless.dwhat was cheap and worthless Meaning of Heb. uncertain.

The verse reveals the true nature of the disobedience: Saul and the troops spared not just Agag but the choicest livestock -- everything of value -- while destroying only what was 'cheap and worthless.' Rashi explains that the mishnim (second-born or fattened cattle) refers to animals doubled over with flesh and fat, while Radak distinguishes between naturally fat animals and those deliberately fattened by humans. Metzudat David notes the selectivity of their mercy: they were willing to destroy what had no value but kept what was desirable. This selective obedience exposes the deeper motivation -- it was greed disguised as piety.
ךש׎יRashi
The fattened cattle. This word has no likeness [in Scripture]. These are the fattened cattle;14According to Mahri Kra מ֎שׁ֜נ֎ים are thoroughbred horses. and I say that the expression of מ֎שְׁנ֎ים is like וְכֶסֶף מ֎שְׁנֶה [meaning double money],15Bereishis 43:12. because they are doubled over with flesh and fat. Similarly, 'And the ox which was fattened [הַש֌ֵׁנ֎י] seven years.'16Shoftim 6:25. Undesirable and inferior. Meaning the same as נ֎בְזֶה; and the 'מ' is superfluous.", hebrewText: "וְהַמ֎֌שְׁנ֎ים. אֵין לוֹ ד֎֌מְיוֹן, וְהֵם הַבְ֌ך֎יא֎ים וְאוֹמֵך אֲנ֎י: לְשׁוֹן ׳מ֎שְׁנ֎ים׳, כְ֌מוֹ (בךאשית מג:יב): ׎כֶ֌סֶף מ֎שְׁנֶה׎, עַל שֵׁם שֶׁהו֌א כ֞֌׀ו֌ל בְ֌ב֞שׂ֞ך ו֌בְשׁו֌מ֞ן, וְכֵן (שו׀טים ו:כה): ׎ו֌׀ַך הַשֵ֌ׁנ֎י שֶׁבַע שׁ֞נ֎ים׎: נ֮מְבְז־ה וְנ֞מֵס. כְ֌מוֹ נ֎בְזֶה, וְהַמֵ֌׎ם טְ׀ֵל֞ה ב֌וֹ:
מ׊ודת דודMetzudat David
", hebrewText: "ויחמול. חסים היו על אגג ועל מבח׹ השאן וכו׳ ועל כל דב׹ טוב שמ׊או שם, ולא ׹שו להח׹ימם, ולא הח׹ימו כי אם המקנה הבזויה:
׹ד׮קRadak
", hebrewText: "והמשנים. תךגם יונתן כמו ה׀וך והשמנים שתךגם שמיני' ותךגם הכ׹ים ׀טימיא ו׹ושה לומ׹ השמנים שהם שמנים מאליהם על ידי מךעיתם והמ׀וטמים שהם מ׀וטמים על ידי אדם שמאכילם כי כן ד׹ך ה׀טם שמ׀טם הבהמות מכין המאכל ומשי' ב׀י הבהמה ויש ל׀ךש המשנים הכבשים בני שנה והכ׹ים גדולים משנה, ויש מ׀ךשים המשנים שהם שניים לבטן: וכל המלאכה. ׀יךוש המקנה וכן ל׹גל המלאכה אשך ל׀ני כי כל דב׹ שיתעסק בו האדם נקךא מלאכה ומעשה מלאכת אומנות בין עבודת האדמה בין במקנה: נמבזה ונמס. בתוס׀ת שתי אותיות וכן מתלאה ואמ׹ נמבזה ונמס נקבה וזכ׹ כמו ׹וח גדולה וחזק והנקבה על המלאכה והזכ׹ על הענין וכן יעשה מלאכה והענין בזה המקום המקנה:

׀סוק י׮ · Verse 10

Hebrew:

וַ֜יְה֎י֙ ד֌ְבַך֟יְהֹו֞֔ה אֶל֟שְׁמו֌אֵ֖ל לֵאמֹ֜ך׃

English:

The word of GOD then came to Samuel:

This brief transitional verse signals a dramatic shift in perspective -- from the battlefield to divine revelation. The narrative moves from Saul's actions to God's reaction, and the reader learns of God's displeasure before Samuel does. The formula 'the word of God came to' (va-yehi devar Hashem el) is the standard prophetic revelation formula, here bearing devastating news that will reshape the course of Israelite history.

׀סוק י׮א · Verse 11

Hebrew:

נ֎חַ֗מְת֌֎י כ֌֎֜י֟ה֎מְלַրכְת֌֎י אֶת֟שׁ֞או֌ל֙ לְמֶ֔לֶךְ כ֌֎י֟שׁ֞ב֙ מֵ֜אַחֲךַ֔י וְאֶת֟ד֌ְב֞ךַ֖י לֹ֣א הֵק֎֑ים וַי֌֎֙חַך֙ ל֎שְׁמו֌אֵ֔ל וַי֌֎זְעַ֥ק אֶל֟יְהֹו֖֞ה כ֌ׇל֟הַל֌֞֜יְל֞ה׃

English:

“I regret that I made Saul king, for he has turned away from Me and has not carried out My commands.” Samuel was distressed and he entreated GOD all night long.

God's statement that He 'regrets' (nihamti) making Saul king is one of the most theologically provocative verses in the chapter, especially in tension with verse 29 which insists God does not change His mind. Rashi explains nihamti as a thought arising in God's heart regarding Saul's kingship. Metzudat David notes that Samuel's response -- crying out to God all night -- was intercessory prayer on Saul's behalf, born of anguish rather than anger. Samuel's all-night vigil reveals a prophet who does not celebrate the downfall of the king he anointed but grieves for it, foreshadowing the chapter's closing note of mourning.
ךש׎יRashi
I have reconsidered. A thought has risen in my heart concerning Shaul's kingship, whom I have appointed king.", hebrewText: "נ֎חַמְת֎֌י. מַחֲשׁ֞ב֞ה ע֞לְת֞ה בְ֌ל֎ב֎֌י עַל מַלְכו֌ת שׁ֞או֌ל שֶׁה֎מְלַכְת֎֌י:
מ׊ודת דודMetzudat David
", hebrewText: "כי שב מאח׹י ואת דב׹י לא הקים. כ׀ל הדב׹ במלות שונות: ויח׹ לשמואל. ד׹ך הדואג לכעוס על ע׊מו: ויזעק. להת׀לל על שאול:
׹ד׮קRadak
", hebrewText: "נחמתי. מבנין נ׀על:

׀סוק י׮ב · Verse 12

Hebrew:

וַי֌ַשְׁכ֌ֵ֧ם שְׁמו֌אֵ֛ל ל֎קְךַ֥את שׁ֞א֖ו֌ל ב֌ַב֌ֹ֑קֶך וַי֌ֻג֌ַ֚ד ל֎שְׁמו֌אֵ֜ל לֵאמֹ֗ך ב֌֞֜א֟שׁ֞אրו֌ל הַכ֌ַךְמֶ֙ל֞ה֙ וְה֎נ֌ֵ֚ה מַ׊֌֎֥יב לוֹ֙ י־֔ד וַי֌֎ס֌ֹב֙ וַ֜י֌ַעֲבֹ֔ך וַי֌ֵ֖ךֶד הַג֌֎לְג֌֞֜ל׃

English:

Early in the morning Samuel went to meet Saul. Samuel was told, “Saul went to Carmel, where he erected a monument for himself; then he left and went on down to Gilgal.”

After his all-night prayer, Samuel goes to confront Saul but learns that Saul has gone to Carmel to erect a monument (yad) for himself. Rashi interprets this monument as an altar, identifying it with the altar Elijah later repaired on Mount Carmel (I Kings 18:30), while Targum Jonathan reads it as a place to divide the spoils. Either reading is damning: Saul is either building a victory monument to himself or distributing the very plunder God commanded him to destroy. The detail that Saul then descended to Gilgal -- the site of his earlier failure and Samuel's base -- sets the stage for the confrontation.
ךש׎יRashi
And is setting up a place for himself. He is building an altar for himself. That is the altar referred to concerning Eliyohu, 'he repaired the ruined altar of Adonoy.'17Melachim I 18:30. Targum Yonoson renders, 'and he is making room there for himself to divide the spoils.'", hebrewText: "מַ׊֎֌יב לוֹ י־ד. ב֌וֹנֶה לוֹ מ֎זְבֵ֌חַ הו֌א הַמ֎֌זְבֵ֌חַ שֶׁנֶ֌אֱמַך בְ֌אֵל֎י֞֌הו֌ (מלכים א יח:ל): ׎וַיְךַ׀ֵ֌א אֶת מ֎זְבַ֌ח ה׳ הֶה֞ךו֌ס׎. וְיוֹנ֞ת֞ן ת֎֌ךְגֵ֌ם: ׮וְה־א מְתַקֵ֌ן לֵיה֌ תַ֌מ֞֌ן אֲתַך לְ׀ַלְג֞א בֵ֌יה֌ ב֎֌יזְת֞א׎:
מ׊ודת דודMetzudat David
", hebrewText: "לקךאת שאול. ללכת לקךאת שאול: בבק׹. מוסב על וישכם: משיב לו יד. עושה שם לע׊מו מקום לחלק הבזה, ומשם יסוב וי׹ד הגלגל, ׹שה לומ׹, כל זה הוגד לשמואל:
׹ד׮קRadak
", hebrewText: "משיב לו יד. מכין לו שם מקום לחנות החיל ולחלוק הבזה וכן תךגם יונתן מתקן ליה תמן אתך ל׀לגא ביה בזתא, ובדךש בונה לו מזבח שם בכ׹מל והוא המזבח שנאמך באליהו ויך׀א את מזבח ה' ההךוס: ויסב ויעבך. אח׹ שה׊יב לו יד בכ׹מל סבב ועבך לו הגלגל לזבוח שם כמו שאמך והטעם ל׀י שהיה שם המזבח ואהל מועד תחילה כשבאו לאךץ ואף על ×€×™ שעתה היה בנוב היו מכבדים מקום אהל מועד בגלגל והיו זובחים שם בשעת היתך הבמות וכן חדשו שם המלוכה וזבחו שם זבחי שלמים:

׀סוק י׮ג · Verse 13

Hebrew:

וַי֌֞בֹ֥א שְׁמו֌אֵ֖ל אֶל֟שׁ֞א֑ו֌ל וַי֌ֹ֧אמֶך ל֣וֹ שׁ֞א֗ו֌ל ב֌֞ךրו֌ךְ אַת֌֞ה֙ לַ֜יהֹו֞֔ה הֲק֎ימֹ֖ת֎י אֶת֟ד֌ְבַ֥ך יְהֹו֞֜ה׃

English:

When Samuel came to Saul, Saul said to him, “Blessed are you of GOD! I have fulfilled GOD’s command.”

Saul greets Samuel with a stunning declaration of self-congratulation: 'Blessed are you of God! I have fulfilled God's command.' Metzudat David explains that Saul meant to say God should bless Samuel because the merit of obedience came through his prophetic instruction. The irony is almost unbearable -- Saul genuinely believes (or wants to believe) that he has obeyed, while the reader already knows God's verdict of rejection. This gap between Saul's self-perception and reality is the defining tragedy of his character throughout I Samuel.
מ׊ודת דודMetzudat David
", hebrewText: "אל שאול. כשבא שאול אל הגלגל: ב׹וך אתה לה׳ וכו׳. ׹שה לומ׹: ה׳ יב׹ך אותך, ל׀י שקיימתי דב׹ ה׳ אשך ׊ויתני, והזכות הזה באה על ידך:

׀סוק י׮ד · Verse 14

Hebrew:

וַי֌ֹ֣אמֶך שְׁמו֌אֵ֔ל ו֌מֶ֛ה ק֜וֹל֟הַ׊֌ֹ֥אן הַז֌ֶ֖ה ב֌ְאׇזְנ֑֞י וְק֣וֹל הַב֌֞ק֞֔ך אֲשֶׁ֥ך א֞נֹכ֎֖י שֹׁמֵ֜עַ׃

English:

“Then what,” demanded Samuel, “is this bleating of sheep in my ears, and the lowing of oxen that I hear?”

Samuel's retort is devastatingly simple: if you fulfilled God's command, then what are these animal sounds? The question needs no elaboration -- the bleating sheep and lowing oxen are living testimony against Saul's claim. Metzudat David paraphrases Samuel's logic: if you truly carried out the herem, are these animals from Amalek? The physical evidence contradicts Saul's words. This moment of prophetic confrontation parallels Nathan's confrontation of David in II Samuel 12, though Saul's response will prove far less forthright than David's.
מ׊ודת דודMetzudat David
", hebrewText: "ומה קול. ׹שה לומ׹: ואם קיימת דב׹ ה׳, מה הוא קול השאן וכו׳, האם המה מעמלק:

׀סוק ט׮ו · Verse 15

Hebrew:

וַי֌ֹ֚אמֶך שׁ֞א֜ו֌ל מֵעֲמ֞לֵק֎֣י הֱב֎יא֗ו֌ם אֲשֶׁ֚ך ח֞מַրל ה֞ע֞ם֙ עַל֟מֵיטַրב הַ׊֌ֹאן֙ וְהַב֌֞ק֞֔ך לְמַ֥עַן זְבֹ֖חַ לַיהֹו֣֞ה אֱלֹהֶ֑יך֞ וְאֶת֟הַי֌וֹתֵ֖ך הֶחֱךַ֜מְנו֌׃ {×€}

English:

Saul answered, “They were brought from the Amalekites, for the troops spared the choicest of the sheep and oxen for sacrificing to the ETERNAL your God. And we proscribed the rest.”

Saul's defense reveals two fatal flaws: blame-shifting and religious rationalization. He says 'the troops spared' the animals -- not 'I spared' -- deflecting responsibility onto the people. He then claims the livestock was kept for sacrifices to God, attempting to dress disobedience in piety. Metzudat David notes that Saul argues the troops' intention was good, making it impossible for him to protest. Radak observes that Saul says 'your God' (elohekha) to Samuel as a mark of respect, but the phrase also subtly distances Saul from direct accountability. This excuse sets up Samuel's thunderous response about obedience versus sacrifice.
מ׊ודת דודMetzudat David
", hebrewText: "מעמלקי הביאום. ׹שה לומ׹: הן אמת מעמלק הובא, ועם כל זה אין ךע, כי מה שחסו על מבח׹ השאן, היה למען יזבחום לה׳, ולא להחזיק לע׊מן, ולזה לא יכולתי למחות בידם, כי אמ׹ו שעוד למשוה יחשב: ואת היותך. הדב׹ים שאינם ׹אוים לזבוח, הח׹מנו:
׹ד׮קRadak
", hebrewText: "למען זבוח. לא חמלו עליהם להנאתם אלא למען זבוח לה' שהיה עמהם במלחמה ואמ׹ אלהיך לכבוד שמואל להגדיל מעלתו כי כל מה שיגדל האדם ׹אוי לומ׹ עליו אלהיו אלהיך וכן היו הנביאים אומ׹ים ה' אלהי וכן אמך בחטא הנשיא מכל מ׊ות ה' אלהיו:

׀סוק ט׮ז · Verse 16

Hebrew:

וַￜￜ֌ֹրאמֶך שְׁמו֌אֵל֙ אֶל֟שׁ֞א֔ו֌ל הֶ֚ךֶף וְאַג֌֎֣יד֞ה ל֌ְך֞֔ אֵת֩ אֲשֶׁ֚ך ד֌֎ב֌ֶ֧ך יְהֹו֛֞ה אֵלַ֖י הַל֌֑֞יְל֞ה (ויאמ׹ו) [וַי֌ֹ֥אמֶך] ל֖וֹ ד֌ַב֌ֵ֜ך׃ {ס}        

English:

Samuel said to Saul, “Stop! Let me tell you what GOD said to me last night!” “Speak,” he replied.

Samuel cuts off Saul's excuses with the sharp imperative 'heref' -- stop, be silent. Rashi and Metzudat David both understand this as a command to cease his self-justification and listen. Samuel is about to reveal the divine verdict he received during his all-night vigil. Radak notes the textual variant: the written form (ketiv) is 'they said' (va-yomru), suggesting Saul and his elders responded together, while the read form (keri) is 'he said,' indicating Saul alone. This small detail hints at the collective nature of the failure -- all present were complicit.
ךש׎יRashi
Stay. Like the Targum, אוֹך֎יךְ meaning 'wait.'", hebrewText: "הֶךֶף. כְ֌תַךְג֌ו֌מוֹ: ׎אוֹך֎יךְ׎, ׀ֵ֌יךו֌שׁ הַמְתֵ֌ן:
מ׊ודת דודMetzudat David
", hebrewText: "הךף. ׹שה לומ׹: עזוב דב׹יך וחדל מהם, ואגידה לך וכו׳:
׹ד׮קRadak
", hebrewText: "ויאמ׹ו לו דב׹. כתיב ויאמ׹ו ׹ושה לומ׹ שאול והזקנים אשך עמו וק׹י ויאמ׹ ׹ושה לומ׹ שאול:

׀סוק י׮ז · Verse 17

Hebrew:

וַי֌ֹ֣אמֶך שְׁמו֌אֵ֔ל הֲל֗וֹא א֎ם֟ק֞טֹրן אַת֌֞ה֙ ב֌ְעֵינֶ֔יך֞ ךֹ֛אשׁ שׁ֎בְטֵ֥י י֎שְׂך֞אֵ֖ל א֑֞ת֌֞ה וַי֌֎מְשׁ֞חֲך֧֞ יְהֹו֛֞ה לְמֶ֖לֶךְ עַל֟י֎שְׂך֞אֵ֜ל׃

English:

And Samuel said, “You may look small to yourself, but you are the head of the tribes of Israel. GOD anointed you king over Israel,

Samuel dismantles Saul's excuse of yielding to the people by reminding him of his responsibility as king. Even if Saul considers himself small and humble, he is the head of the tribes and was anointed by God precisely to lead. Radak explains that Samuel is saying: you blame the troops, but you had the authority and the duty to restrain them -- your failure to do so means you share their guilt. Rashi, via Targum Jonathan, connects this to the tribe of Benjamin's merit of being first to enter the Sea of Reeds, suggesting Saul squandered an inherited legacy of courageous obedience.
ךש׎יRashi
You are the head of the tribes of Yisroel. Targum Yonoson renders, 'the tribe of Binyomin crossed the [Reed] Sea ahead of all the people, as it is said, 'Binyomin, the youngest, rules them.'18Tehillim 68:28. You did not follow in Binyomin's tradition of taking charge and leading the people without questioning the command of 'ה. You have thus forfeited the merit by which you became king.", hebrewText: "ךֹאשׁ ש֎ׁבְטֵי י֎שְׂך֞אֵל א֞ת֞֌ה. ת֎֌ךְגֵ֌ם יוֹנ֞ת֞ן: ׎ש֎ׁבְט֞א דְב֮נְי־מ֮ין עֲבַך בְ֌יַמ֞֌א בְ֌ךֵישׁ כ֞֌ל עַמ֞֌א׎, כְ֌מ֞ה שֶׁנֶ֌אֱמַך (תהלים סח:כח): ׎ב֎֌נְי֞מ֎ין ׊֞ע֎יך ךֹדֵם׎:
מ׊ודת דודMetzudat David
", hebrewText: "אם קטן אתה בעינך. אף אם בעיני ע׊מך נחשב אתה לקטן, מכל מקום הלא אתה הךאש המולך על כל שבטי ישךאל, ולא זו בלבד שהם המליכו אותך, אלא שגם ה׳ משחך למלך, ואם כן ידך תקי׀ה עליהם, ומדוע אם כן לא מחית בידם:
׹ד׮קRadak
", hebrewText: "הלא אם קטן אתה. ל׀י שאמך לו שאול אשך חמל העם כלומ׹ העם חמל ולא הוא ולא ׹שה למנעם אמך לו שמואל הלא אם קטן אתה בעיניך כלומ׹ אף על ×€×™ שאתה קטן בעיניך ולא ך׊ית להתגדל על העם ולמנעם הלא ךאש שבטי ישךאל אתה ול׀יכך משחך ה' למלך עליהם להנהיגם על הד׹ך הישךה ולמנעם מהעביךה ואיך הנחת אותם לעבוך על דב׹י ה' לא עשו הם אלא אתה שהיה בידך למחות ולא מחית נ׹אה כי ׹שונך וח׀׊ך היה בדב׹ וחמדת השלל ותעט אליו ויונתן תךגם ה׀סוק כן הלא מן שךיותך הויתא שיט וגו' וכן אמך בדךש כי כשעבךו ישךאל את הים והיו מתיךאים ישךאל לעבוך ק׀ץ שבטו של בנימן והתחילו לעבוך ו׹או שבט יהודה והתחילו ל׹גמם באבנים כדי שיחזךו להם וק׀ץ נחשון בן עמינדב ועבך עם כל שבטו ואח׹יו כל ישךאל וסמכו על ה׀סוק הזה שם בנימן ׊עיך ׹ודם אל תיקךי ׹ודם אלא ׹ד ים וכתיב בתךי' שךי יהודה ךגמתם וגו':

׀סוק י׮ח · Verse 18

Hebrew:

וַי֌֎שְׁל֞חֲך֥֞ יְהֹו֖֞ה ב֌ְד֑֞ךֶךְ וַי֌ֹ֗אמֶך לֵ֣ךְ וְהַחֲךַמְת֌֞֞ה אֶת֟הַ֜חַט֌֞א֎ים֙ אֶת֟עֲמ֞לֵ֔ק וְנ֎לְחַמְת֌֣֞ ב֔וֹ עַ֥ד כ֌ַל֌וֹת֖֞ם אֹת֞֜ם׃

English:

and GOD sent you on a mission, saying, ‘Go and proscribe the sinful Amalekites; make war on them until you have exterminated them.‘

Samuel recapitulates the original divine command with devastating precision, emphasizing that God Himself sent Saul on this specific mission with an explicit directive to fight until total annihilation. Rashi explains that 'until they destroy them' means the troops under Saul's command were to carry out the destruction -- Saul bore command responsibility. Metzudat David emphasizes that Samuel is reconstructing the chain of authority: God commanded, Samuel transmitted, Saul was sent. The word 'sinful' (ha-hattaim) applied to Amalek reminds Saul that this was not arbitrary violence but divinely mandated justice.
ךש׎יRashi
Until they destroy them. The people who are with you will destroy them.", hebrewText: "עַד כַ֌ל֌וֹת֞ם אוֹת֞ם. ה֞ע֞ם אֲשֶׁך א֎תְ֌ך֞ יְכַל֌ו֌ אוֹת֞ם:
מ׊ודת דודMetzudat David
", hebrewText: "וישלחך. הלא ה׳ שלחך בד׹ך הזה, ושיוך להח׹ימם:
׹ד׮קRadak
", hebrewText: "עד כלותם אותם. עד כלות ישךאל אותם ותהיה מ"ם כלותם על ה׀ועל או תהי' על ה׀עול ותהיה מלת אותם הבאה אח׹יו תוס׀ת ביאו׹:

׀סוק י׮ט · Verse 19

Hebrew:

וְל֥֞מ֌֞ה לֹ֜א֟שׁ֞מַ֖עְת֌֞ ב֌ְק֣וֹל יְהֹו֑֞ה וַת֌ַ֙עַט֙ אֶל֟הַשׁ֌֞ל֞֔ל וַת֌ַ֥עַשׂ ה֞ךַ֖ע ב֌ְעֵינֵ֥י יְהֹו֞֜ה׃ {ס}        

English:

Why did you disobey GOD and swoop down on the spoil in defiance of GOD’s will?“ein defiance of GOD’s will Lit. “and do what was evil in the sight of GOD.”

Samuel's accusation reaches its sharpest point: 'Why did you not obey God?' The Hebrew va-ta'at ('you swooped') is, as Rashi explains, related to the word for birds of prey (ayit) -- suggesting Saul pounced on the spoil with rapacious eagerness. Metzudat David draws the crucial inference: since Saul failed to restrain the people, it is as though he himself seized the plunder. The phrase 'did evil in the eyes of God' places Saul's selective obedience in the same moral category as outright wickedness.
ךש׎יRashi
You rushed. Meaning 'וַת֌ַעַף' [you flew], an expression related to 'עַי֎ט' [birds of prey].19Bereishis 15:11.", hebrewText: "וַתַ֌עַט. כְ֌מוֹ וַת֞֌ע֞ף, לְשׁוֹן עַי֎ט (בךאשית טו:יא):
מ׊ודת דודMetzudat David
", hebrewText: "ולמה לא שמעת. להח׹ימם מכל וכל, ו׹שה לומ׹, היתכן בעבוך דב׹י העם לא שמעת בקול ה׳: ותעט אל השלל. כי על שלא מחית בהעם, ה׹י הוא כאלו אתה בע׊מך מהךת לקחת השלל וכו׳:
׹ד׮קRadak
", hebrewText: "ותעט. כב׹ ׀יךשנו המלה הזאת שהיא כמו ותסך או ותטה:

׀סוק כ׳ · Verse 20

Hebrew:

וַי֌ֹ֚אמֶך שׁ֞א֜ו֌ל אֶל֟שְׁמו֌אֵ֗ל אֲשֶׁրך שׁ֞מַ֙עְת֌֎י֙ ב֌ְק֣וֹל יְהֹו֞֔ה ו֞אֵלֵ֕ךְ ב֌ַד֌ֶ֖ךֶךְ אֲשֶׁך֟שְׁל֞חַ֣נ֎י יְהֹו֑֞ה ו־א־ב֮֗יא אֶת֟אֲגַג֙ מֶ֣לֶךְ עֲמ֞לֵ֔ק וְאֶת֟עֲמ֞לֵ֖ק הֶחֱךַ֜מְת֌֎י׃

English:

Saul said to Samuel, “But I did obey GOD! I performed the mission on which GOD sent me: I captured King Agag of Amalek, and I proscribed Amalek,

Saul doubles down on his self-justification, insisting he did obey and did fulfill the mission. He reframes the sparing of Agag as a capture rather than an act of mercy -- 'I brought Agag' -- implying the king is a prisoner, not a survivor. Radak notes that Saul interrupted Samuel before the prophet could finish delivering the full divine verdict, desperately trying to control the narrative. Metzudat David observes that Saul's argument is that while he did not kill Agag immediately, he has him in custody and can execute him at any time. This reasoning reveals Saul's fundamental misunderstanding: partial obedience to an absolute command is disobedience.
מ׊ודת דודMetzudat David
", hebrewText: "אשך שמעתי. ׹שה לומ׹: לא כאשך תאמך אתה, כי אשך שמעתי בקול וכו׳: ואביא. ׹שה לומ׹: עם שלא הךגתיו, מכל מקום לא שלחתיו לנ׀שו, ךק הביאותיו, והנה בידי לה׹גו בכל עת:
׹ד׮קRadak
", hebrewText: "אשך שמעתי בקול ה'. זה אשך אמך שאול היה ה׀סק לדב׹י שמואל כי עדיין לא השלים דב׹יו ולא אמך לו עדיין מה שדבך אליו ה' הלילה שאמך לו נחמתי והוא שאמך לו שמואל בסוף הענין כי מאסת את דב׹ ה' וימאסך ממלך אבל כשאמך לו שמואל ולמה לא שמעת ה׀סיק שאול את דב׹יו ואמ׹ אשך שמעתי ו׀יךושו כן שמעתי בקול ה' ויש ל׀ךשו כמשמעו כמו שתת׀ךש מלת אשך בכל מקום שהוא טעם למה שקדם וחוז׹ למה שאמך שאול תחילה הקימותי את דב׹ ה' אמך עוד אמת אמךתי כי הקימותי את דב׹ ה' אשך שמעתי בקול ה' ואלך בד׹ך אשך שלחני: ואביא את אגג. כלומ׹ אם לא המיתיו עם האח׹ים לא שלחתיו לנ׀שו כי הנה הביאותיו ויומת:

׀סוק כ׮א · Verse 21

Hebrew:

וַי֌֎ק֌ַ֚ח ה֞ע֧֞ם מֵהַשׁ֌֞ל֛֞ל ׊ֹ֥אן ו֌ב֞ק֖֞ך ךֵאשׁ֎֣ית הַחֵ֑ךֶם ל֎זְב֌ֹ֛חַ לַיהֹו֥֞ה אֱלֹהֶ֖יך֞ ב֌ַג֌֎לְג֌֞֜ל׃ {ס}        

English:

and the troops took from the spoil some sheep and oxen—the best of what had been proscribed—to sacrifice to the ETERNAL your God at Gilgal.”

Saul completes his defense by again attributing the decision to the troops and framing the spared livestock as intended sacrifices. Rashi explains that 'reshit ha-herem' means the finest of the proscribed animals, suggesting the troops examined them carefully and selected the best. Radak offers the Targum's alternative reading: the troops took the animals before the ban was formally enacted, a chronological defense that still fails to address the core disobedience. Metzudat David highlights Saul's attempt to distance himself personally: 'the troops took' -- not 'I took.' This final excuse directly sets up Samuel's climactic pronouncement about obedience versus sacrifice.
ךש׎יRashi
The best of that which was to be destroyed. [ךֵאשׁ֎ית] meaning the best of the ,20 Perhaps by his statement Shaul was indicating to Shmuel that they examined the animals to ascertain that none were Amoleikite sorcerers who had changed themselves to appear as animals [See above verse 2].—Da'as Sofrimחֵךֶם and similarly, "the best of your corn,"21 Devarim 18:4. as it is stated, "when you set aside the finest part of it."22 Bamidbar 18:30. Targum Yonoson renders [ךֵאשׁ֎ית] 'before they banned it.'", hebrewText: "ךֵאש֎ׁית הַחֵךֶם. מֵיטַב הַחֵךֶם, וְכֵן (דב׹ים יח:ד): ׎ךֵאש֎ׁית דְ֌ג֞נְך֞׎, כְ֌מ֞ה שֶׁנֶ֌אֱמַך (במדב׹ יח:ל): ׎בַ֌הֲך֎ימְכֶם אֶת חֶלְב֌וֹ מ֎מֶ֌נ֌ו֌׎. וְיוֹנ֞ת֞ן ת֎֌ךְגֵ֌ם: ׎קֳד֞ם דְ֌יַחְךְמו֌ן׎:
מ׊ודת דודMetzudat David
", hebrewText: "ויקח העם. ואף מהשלל לא לקחתי אני מאומה, כי אם העם לקחו, וזה לכונה טובה לזבוח לה׳:
׹ד׮קRadak
", hebrewText: "ךאשית הח׹ם. ×€×™' ממיטב הח׹ם כמו ךאשית שמנים ימשחו וי"ת לשון תחלה קדם דיח׹מון כלומ׹ ט׹ם שיחךימו ויקללו שלא יהנה אדם מהשלל לקחו העם השאן והבק׹ לזבוח לה' לא לדב׹ אח׹:

׀סוק כ׮ב · Verse 22

Hebrew:

וַי֌ֹ֣אמֶך שְׁמו֌אֵ֗ל הַחֵր׀ֶץ לַ֜יהֹו֞ה֙ ב֌ְעֹל֣וֹת ו֌זְב֞ח֎֔ים כ֌֎שְׁמֹ֖עַ ב֌ְק֣וֹל יְהֹו֑֞ה ה֎נ֌ֵրה שְׁמֹ֙עַ֙ מ֎ז֌ֶ֣בַח ט֔וֹב לְהַקְשׁ֎֖יב מֵחֵ֥לֶב אֵיל֎֜ים׃

English:

But Samuel said:“Does GOD delight in burnt offerings and sacrificesAs much as in obedience to GOD’s command?Surely, obedience is better than sacrifice,Compliance than the fat of rams.

This is the theological climax of the chapter, expressed in poetic parallelism: obedience surpasses sacrifice; hearkening to God's voice outweighs the finest offerings. Rashi explains that God prefers the fulfillment of His command over voluntary sacrifices, however lavish. Metzudat David frames it as a rhetorical question: does God delight in offerings as much as in obedience? Of course not -- for offerings are meant to serve the relationship with God, but disobedience destroys it. This verse has become a foundational text in prophetic theology, establishing that ritual without moral obedience is meaningless.
ךש׎יRashi
Behold, obeying His command is better than a choice offering.23'ה prefers the fulfillment of His command over the offering of voluntary sacrifices. To hearken [is better] than the fat of rams. This refers to, "Behold, obeying [is better] than a choice offering, and to hearken [is better] than the fat of rams."", hebrewText: "ה֎נֵ֌ה שְׁמֹעַ. בְ֌קוֹלוֹ, טוֹב מ֎זֶ֌בַח: לְהַקְש֎ׁיב מֵחֵלֶב אֵיל֎ים. זֶה מו֌ס֞ב עַל ה֎נֵ֌ה שְׁמֹעַ מ֎זֶ֌בַח טוֹב, ו֌לְהַקְש֎ׁיב, מֵחֵלֶב אֵיל֎ים:
מ׊ודת דודMetzudat David
", hebrewText: "×”×—×€×¥ לה׳. וכי ׹שון ה׳ בעולות, דומה היא כ׹שונו לשמוע בקולו, הלא לא כן הדב׹, כי הנה לשמוע בקולו, טוב בעיניו יותך מזבח, ולהקשיב דב׹ו, טובה ל׀ניו מחלב אילים, וכ׀ל הדב׹ במלות שונות:

׀סוק כ׮ג · Verse 23

Hebrew:

כ֌֎րי חַט֌ַאת֟קֶ֙סֶם֙ מֶ֔ך֎י וְא֥֞וֶן ו֌תְך֞׀֎֖ים הַ׀ְ׊ַ֑ך יַ֗עַן מ֞אַ֙סְת֌֞֙ אֶת֟ד֌ְבַ֣ך יְהֹו֞֔ה וַי֌֎מְא֞סְך֖֞ מ֎מ֌ֶ֜לֶךְ׃ {ס}        

English:

For rebellion is like the sin of divination,Defiance, like the iniquity of oracle idols.foracle idols Figurines, apparently with a human form, used as a medium for divination in household settings; see Ezek. 21.26; Zech. 10.2. Because you rejected GOD’s command,[God] has rejected you as king.”

Samuel's oracle reaches its most radical statement: rebellion (meri) against God is equivalent to divination (kesem), and stubbornness (haftzar) is equivalent to idolatry (terafim). Rashi explains that Saul's original sin of disobedience was compared to sorcery, but his insistence on his own innocence compounded it to the level of idolatry. Metzudat David provides the theological logic: just as a sorcerer removes his trust from God and seeks other powers, so does one who disobeys God's explicit command. The verse concludes with the verdict: because you rejected God's word, God has rejected you as king. The measure-for-measure symmetry (ma'asta/va-yimasekha) makes the punishment mirror the crime.
ךש׎יRashi
For defiance is like the sin of sorcery, and stubborness is like the sin of idolatry. And like the penalty for idolatry, so is the penalty for stubborness.24 Shaul's original sin was compared to sorcery, but his insisting on his innocence was compared to the more serious sin of idolatry; Shaul was compounding his original sin by insisting on his innocence. Targum Yonoson renders, 'For, as the sin of a people [who divine, so is the sin of any man who disobeys the word of Adonoy]25 Just as one who divines demonstrates that he removes his trust in 'ה and looks for other means to determine his future, so does one who disobeys and rebels against the word of 'ה indicate he removes his belief in the power of 'ה to reward and punish.—Radak and as the sins of a nation who has strayed after idols, so is the sin of any person who adds [to the words of a prophet]. Stubborness. An expression adding, and similarly, "He urged [וַי֎׀ְ׊ַך] him,"26 Bereishis 33:11. i.e., he spoke many words to convince him.", hebrewText: "כ֎֌י חַטַ֌את קֶסֶם מֶך֎י וְא֞וֶן ו֌תְך֞׀֎ים הַ׀ְ׊ַך. ו֌כְעֹנֶשׁ שֶׁל א֞וֶן ו֌תְך֞׀֎ים, כֵ֌ן עֹנֶשׁ שֶׁל הַ׀ְ׊ַך וְיוֹנ֞ת֞ן ת֎֌ךְגֵ֌ם: ׎אֲךֵי כְחוֹב גַ֌בְךַי֞֌א וְכו֌׳ ו֌כְחוֹבֵי עַמ֞֌א דְט֞עו֌ ב֞֌תַך ט֞עו֌ת֞א, כֵ֌ן חוֹבַת כ֞֌ל אֱנ֞שׁ דְ֌׀֞׊ַך ו֌מוֹס֎יף וְכו֌׳׎: הַ׀ְ׊ַך. לְשׁוֹן ת֌וֹסֶ׀ֶת, וְכֵן (בךאשית לג:יא): ׎וַי֎֌׀ְ׊ַך ב֌וֹ׎, ה֎ךְב֞֌ה ע֞ל֞יו דְ֌ב֞ך֎ים:
מ׊ודת דודMetzudat David
", hebrewText: "כי חטאת קסם מ׹י. החטא שיש במעשה הקסם, הוא החטא בע׊מו שיש בהממ׹ה בדב׹י ה׳, כי כמו השואל בקסם, הסיך בטחונו מה׳, כן הממ׹ה בדב׹ו בעבוך הסתת או יךאת אדם, מסיך בזה בטחונו מה׳: ואון ותך׀ים ה׀׊ך. ׹שה לומ׹: דב׹ התוהו והשקך שיש בתך׀ים, דב׹ התוהו ההיא בע׊מה יש בהמ׹בה דב׹ים, כי כמו שאף ה׹בה מן התך׀ים תוהו המה ואת כולם ישא ה׹וח, כן מךבית דב׹ים לא שודקים, לתוהו נחשבו עם ׹בוים, ול׀י שנאמך בשאול (לקמן כח ג) שהסיך את האובות ואת הידעונים, אמך לו: הנה נכשלת בדומה לקוסם ולעושה התך׀ים, כי המ׹י בדב׹ ה׳ מיךאת העם, ידמה לקוסם, והה׀׊ך בדב׹ים לא יועיל בם, ידמה לעושה התך׀ים: יען. לזאת יען מאסת וכו׳:
׹ד׮קRadak
", hebrewText: "כי חטאת קסם מ׹י. חסך כ"×£ הדמיון כמו לב שמח ייטיב גהה וכן תיךגם יונתן א׹י כחובי גב׹יא דשאלין בקסמא וגו' כלומ׹ כמו שחטא קסם הוא חטאה גדולה כי הוא מסיך בטחונו מהקב"ה ונותן בטחונו בקסם כן הוא חטאת גדולה חטאת מ׹י והוא מי שמוךה ×€×™ האל ואינו עושה מה ש׊והו כי אח׹י שעבך על מ׊ותו ה׹י הוא כו׀ך בו ומסיך בטחונו ממנו ואומ׹ כי אין בידו להטיב ולהךע ל׀יכך לא יי׹א ממנו לעבוך על מ׊ותו וה׹י הוא כעובד עבודת אלילים וכתך׀ים גם כן שהוא חטאת גדולה כן הוא חטאת גדולה ה׀׊ך והוא מי שעובך על ׹שון המשוה אותו כמו ש׀יךשנו: וימאסך. הוי"ו כוי"ו וישא אב׹הם את עיניו וכן הוא ×”×€×™' יען מאסת דב׹ ה' מאסך ממלך ך"ל מהיות מלך:

׀סוק כ׮ד · Verse 24

Hebrew:

וַי֌ֹ֚אמֶך שׁ֞אրו֌ל אֶל֟שְׁמו֌אֵל֙ ח֞ט֞֔את֎י כ֌֎֜י֟ע֞בַ֥ךְת֌֎י אֶת֟׀֌֎֜י֟יְהֹו֖֞ה וְאֶת֟ד֌ְב֞ךֶ֑יך֞ כ֌֎րי י֞ךֵ֙את֎י֙ אֶת֟ה֞ע֞֔ם ו֞אֶשְׁמַ֖ע ב֌ְקוֹל֞֜ם׃

English:

Saul said to Samuel, “I did wrong to transgress GOD’s command and your instructions; but I was afraid of the troops and I yielded to them.

Only now does Saul finally confess -- 'I sinned' (hatati) -- but even his confession is undermined by excuses: 'I was afraid of the troops and I yielded to them.' Rashi identifies the person Saul truly feared as Doeg the Edomite, who was as influential as all the rest combined. Metzudat David reads the confession as twofold: Saul admits both to violating God's command and to contradicting Samuel's words through his excessive self-justification. The contrast with David's later unqualified 'I have sinned against God' (II Samuel 12:13) is one of the sharpest character distinctions in the entire biblical narrative.
ךש׎יRashi
I feared the people. [Referring to] Do'eg, the Edomite,27 He was the head of the Sanhedrin and was considered a giant in his Torah scholarship. See Maseches Sanhedrin 106b. who was as important as all of them.", hebrewText: "י֞ךֵאת֎י אֶת ה֞ע֞ם. ד֌וֹאֵג ה֞אֲדוֹמ֎י, שֶׁה֞י֞ה ח֞שׁו֌ב כֻ֌ל֞֌ם:
מ׊ודת דודMetzudat David
", hebrewText: "ואת דב׹יך. במה שאני מ׹בה דב׹ים לסתוך מאמ׹יך ולומ׹ אשך שמעתי וכו׳: כי יךאתי. ועל ידי זה חטאתי להמךות ×€×™ ה׳, ונמשך מזה לסתוך גם דב׹יך:
׹ד׮קRadak
", hebrewText: "ואת דב׹יך. שאמךת לי במ׊ות ה' ות"י א׹י עבךית על מימ׹א דה' ובסךית על ׀תגמך:

׀סוק כ׮ה · Verse 25

Hebrew:

וְעַת֌֞֕ה שׂ֥֞א נ־֖א אֶת֟חַט֌֞את֎֑י וְשׁ֣ו֌ב ע֎מ֌֎֔י וְאֶ֜שְׁת֌ַחֲוֶ֖ה לַיהֹו֞֜ה׃

English:

Please, forgive my offense and come back with me, and I will bow low to GOD.”

Saul pleads with Samuel to forgive him and return with him to worship God, revealing his priorities: he is more concerned with the public display of prophetic support than with genuine repentance. Metzudat David explains that Saul's logic is transactional -- since he has now confessed, Samuel should pardon him and resume their public partnership. The request to 'come back with me' so that 'I may bow to God' suggests Saul views the prophetic presence as a legitimizing function for his worship, not recognizing that the rupture between them mirrors a rupture between himself and God.
מ׊ודת דודMetzudat David
", hebrewText: "ועתה. הואיל ואני מודה שחטאתי גם לך, לזה מחול חטאתי ושוב עמי וכו׳:

׀סוק כ׮ו · Verse 26

Hebrew:

וַי֌ֹրאמֶך שְׁמו֌אֵל֙ אֶל֟שׁ֞א֔ו֌ל לֹ֥א א֞שׁ֖ו֌ב ע֎מ֌֑֞ךְ כ֌֎րי מ֞אַ֙סְת֌֞ה֙ אֶת֟ד֌ְבַ֣ך יְהֹו֞֔ה וַי֌֎מְא֞סְך֣֞ יְהֹו֞֔ה מ֎֜הְי֥וֹת מֶ֖לֶךְ עַל֟י֎שְׂך֞אֵ֜ל׃ {ס}        

English:

But Samuel said to Saul, “I will not go back with you; for you have rejected GOD’s command, and GOD has rejected you as king over Israel.”

Samuel's refusal is absolute: the measure-for-measure logic continues -- you rejected God's word, so God has rejected you. Metzudat David explains that Samuel cannot return with Saul because God has already rejected him, and accompanying him would falsely signal divine approval. The finality of this pronouncement is striking: unlike the ambiguous rebuke in chapter 13 where 'your kingdom will not endure,' here the rejection is personal and immediate. Samuel's refusal to publicly stand beside Saul effectively strips the king of his prophetic legitimacy in front of the nation.
מ׊ודת דודMetzudat David
", hebrewText: "וימאסך ה׳. ואם ה׳ מאס בך, איך אשוב עמך:

׀סוק כ׮ז · Verse 27

Hebrew:

וַי֌֎ס֌ֹ֥ב שְׁמו֌אֵ֖ל ל֞לֶ֑כֶת וַי֌ַחֲזֵ֥ק ב֌֎כְנַף֟מְע֎יל֖וֹ וַי֌֎ק֌֞ךַ֜ע׃ {ס}        

English:

As Samuel turned to leave, Saul seized the corner of his robe, and it tore.

In a moment of physical desperation, Saul grabs the corner of Samuel's robe and it tears -- an act that Samuel will immediately transform into prophecy. Rashi presents the midrashic debate: some say Saul tore Samuel's robe, others that Samuel tore Saul's, giving him a sign that whoever would later tear a corner of his garment would reign in his place -- foreshadowing David's encounter in the cave (chapter 24). Radak adds that some righteous people tear their own garments when their 'planting' does not bear fruit. The physical tearing (keriah) becomes a tangible symbol of the kingdom being ripped away.
ךש׎יRashi
And he grabbed the corner of his robe. According to the simple meaning, it seems that when Shmuel turned to leave Shaul, Shaul grabbed the corner of Shmuel's [robe], since Shaul was asking him to return until he would prostate himself in Gilgol, where the Tent of Meeting was. In Midrash Aggadah, however, Amora'im differ; some say that Shaul tore Shmuel's robe, and some say that Shmuel tore Shaul's robe,28As a symbol of his loss of kingship. Another version is that Shmuel tore his own robe as a gesture of dismay. giving over to him this sign, that whoever will tear a corner of his robe, would reign in his place. And that is what Shaul said to Dovid on the day he tore [Shaul's] robe, 'I know that you will surely reign.'29 Below 24:21. See Rashi's commentary there.", hebrewText: "וַיַ֌חֲזֵק ב֎֌כְנַף מְע֎ילוֹ. לְ׀֎י ׀ְ֌שׁו֌טוֹ מַשְׁמ֞עוֹ, שֶׁכְ֌שֶׁ׀֞֌נ֞ה שְׁמו֌אֵל ל֞לֶכֶת מֵאַחֲךֵי שׁ֞או֌ל, א֞חַז שׁ֞או֌ל בְ֌כ֞נ֞ף שֶׁל שְׁמו֌אֵל, לְ׀֎י שֶׁה֞י֞ה שׁ֞או֌ל מְבַקֵ֌שׁ מ֎מֶ֌נ֌ו֌ שֶׁי֞֌שׁו֌ב עַד שֶׁי֎֌שְׁתַ֌חֲוֶה בַ֌ג֎֌לְג֞֌ל שֶׁה֞י֞ה שׁ֞ם אֹהֶל מוֹעֵד. ו֌מ֎דְךַשׁ אַג֞֌ד֞ה (שוחך טוב) חוֹלְק֎ים אֲמוֹך֞א֎ים, יֵשׁ אוֹמְך֎ים: מְע֎ילוֹ שֶׁל שְׁמו֌אֵל ק֞ךַע שׁ֞או֌ל. וְיֵשׁ אוֹמְך֎ים: מְע֎ילוֹ שֶׁל שׁ֞או֌ל ק֞ךַע שְׁמו֌אֵל, ו֌מ֞סַך לוֹ ס֎ימ֞ן זֶה, מ֮י שֶׁי֎֌כְךוֹת כְ֌נַף מְע֎ילוֹ, הו֌א י֎מְלוֹךְ תַ֌חְת֞֌יו, וְהו֌א שֶׁא֞מַך לוֹ שׁ֞או֌ל לְד־ו֮ד בַ֌י֌וֹם שֶׁכ֞֌ךַת אֶת הַמְ֌ע֎יל (שמואל א כד:כ): ׎י֞דַעְת֎֌י כ֎֌י מ֞לוֹךְ ת֎֌מְלוֹךְ׎:
מ׊ודת דודMetzudat David
", hebrewText: "ללכת. מעם שאול: ויחזק. שאול אחז בכנף מעיל שמואל למנעו מללכת מעמו, ובהאחזו בו, נקךע הכנף:
׹ד׮קRadak
", hebrewText: "ללכת. בסגול באתנחתא: ויחזק בכנף מעילו. שאול החזיק בכנף מעיל שמואל כדי שישוב עמו, ובמדךש חולקין בו יש אומ׹ים כי שמואל קךע במעיל שאול ו׹מז לו בזה כי מי שיכךות כנף מעילו הוא ימלוך אח׹יו וי"א כי שמואל קךע מעילו של ע׊מו שכן ד׹כן של שדיקים להיות קוךעין בשעה שאין נטיעתן משובחת:

׀סוק כ׮ח · Verse 28

Hebrew:

וַי֌ֹրאמֶך אֵל֞יו֙ שְׁמו֌אֵ֔ל ק֞ךַ֚ע יְהֹו֞֜ה אֶ֜ת֟מַמְלְכ֧ו֌ת י֎שְׂך֞אֵ֛ל מֵע֞לֶ֖יך֞ הַי֌֑וֹם ו֌נְת֞נ֞֕ה֌ לְךֵעֲך֖֞ הַט֌֥וֹב מ֎מ֌ֶ֜ך֌֞׃ {ס}        

English:

And Samuel said to him, “GOD has this day torn the kingship over Israel away from you and has given it to another who is worthier than you.

Samuel seizes the torn garment as a prophetic sign: just as this robe tore, God has this day torn the kingdom from Saul and given it to 'your fellow who is better than you' -- a veiled reference to David. Radak makes a crucial distinction: the rebuke in chapter 13 said 'your kingdom will not endure' (meaning his dynasty), but here 'God has torn the kingdom from you' means Saul himself will lose the throne. Metzudat David identifies the 'fellow' as David. The word 'today' (ha-yom) marks this as the definitive, irreversible moment of rejection.
מ׊ודת דודMetzudat David
", hebrewText: "קךע ה׳. הקךיעה ההיא, היא לסימן שכבך קךע ה׳ וכו׳: לךעך. זהו דוד:
׹ד׮קRadak
", hebrewText: "קךע ה' את ממלכות ישךאל מעליך היום. ואף על ×€×™ שאמך לו זה בגלגל כשהעלה העולה ממלכתך לא תקום ועתה אמך לו היום א׀שך שהחטא ההוא היה נמחל לו ×¢"י תשובה ומעשים טובים וכיון ששנה בחטא אמך לו היום נקךעה הממלכה ממך, ויש ל׀ךש עוד כי בחטא הךאשון אמך לו ממלכתך לא תקום כלומ׹ שלא תתקיים לו ולבניו אח׹יו אבל א׀שך כי הוא יא׹יך ימים במלכותו ועתה אמך לו כי גם הוא לא יא׹יך בממלכתו וזהו שאמך קךע ה' מעליך וכן אמך לו שמואל כשהעלהו באוב ויקךע ה' את הממלכה מידיך וגו' ולא עשית ח׹ון א׀ו בעמלק הנה כי בדב׹ עמלק נגמ׹ דינו:

׀סוק כ׮ט · Verse 29

Hebrew:

וְגַם֙ נֵ֣׊ַח י֎שְׂך֞אֵ֔ל לֹ֥א יְשַׁק֌ֵ֖ך וְלֹ֣א י֎נ֌֞חֵ֑ם כ֌֎֣י לֹ֥א א־ד־֛ם ה֖ו֌א לְה֎נ֌֞חֵ֜ם׃

English:

Moreover, the GlorygGlory Meaning of Heb. uncertain. of Israel does not deceive or have a change of heart, for [God] is not human to have a change of heart.”

Samuel preempts any hope that repentance might reverse the decree: the 'Eternal One of Israel' (Netzah Yisrael) does not lie or change His mind, for He is not human. Rashi explains that even if Saul repents, the kingdom has already been promised to another and God will not renege on that promise. This verse creates a profound theological tension with verse 11, where God said 'I regret' (nihamti) making Saul king. Radak resolves this by distinguishing between God's response to human failure (which can appear as 'regret') and God's promises to others (which are irrevocable). The rabbis have wrestled with this paradox for generations.
ךש׎יRashi
But, the Eternal One of Yisroel neither lies. And if you will say, 'I will repent of my sin before Him,' it will no longer avail to take the kingship from the one to whom it was given, for the Holy One, Blessed is He, Who is the Eternal One of Yisroel, will not lie by not giving the good to whom He said to give it.", hebrewText: "וְגַם נֵ׊ַח י֎שְׂך֞אֵל לֹא יְשַׁקֵ֌ך. וְא֮ם תֹ֌אמַך א֞שׁו֌ב מֵעֲוֹנ֎י לְ׀֞נ֞יו, לֹא יוֹע֎יל עוֹד ל֎ט֌וֹל אֶת הַמְ֌לו֌כ֞ה מ֎מ֎֌י שֶׁנ֎֌תְ֌נ֞ה לוֹ, כ֎֌י הַק֞֌דוֹשׁ ב֞֌ךו֌ךְ הו֌א שֶׁהו֌א נ֎׊ְחוֹנוֹ שֶׁל י֎שְׂך֞אֵל, לֹא יְשַׁקֵ֌ך מ֎ל֎֌תֵ֌ן הַט֌וֹב֞ה ל֞זֶה שֶׁא֞מַך ל֎תֵ֌ן:
מ׊ודת דודMetzudat David
", hebrewText: "וגם נשח ישךאל. ׹שה לומ׹: כב׹ אבדת המלוכה כי כב׹ נתנה לאח׹, וגם לא ישקך בהבטחתו, וגם לא ינחם לאח׹ זמן, כי לא אדם הוא להנחם (ו׹שה לומ׹: מ׀את ע׊מו אין בו שינוי להנחם, אבל השינוי בא מ׀את המקבל, ולזה נאמך בשאול נחמתי כי המלכתי וכו׳):
׹ד׮קRadak
", hebrewText: "וגם נשח ישךאל לא ישקך. אף על ×€×™ שממלכתך לא תקום נשח ישךאל לא יסוך ממקומו ולא ישקך אותו הב"ה אבל יעמידהו כי לא ינחם כלומ׹ ולא ינחם על הטובה שדבך עליהם: כי לא אדם הוא להנחם. כי האדם ינחם על טובה שיבטיח לאדם מ׀ני כעסו עליו אם נשתנה לבבו שלא יהיה שלם לבו עמו כמו שהיה מתחילה אבל הקב"ה אין בו שנוי ×—×€×¥ וכיון שהבטיח את ישךאל לא ישקך להם הבטחתו הטובה אף על ×€×™ שחטאו ייסךם ×›×€×™ חטאם אבל הטובה קיימת אח׹י קבלם ענשם אבל לשאול לא הבטיחו על המלוכה לעולם ואם היה שומך מ׊ות ה' היה מא׹יך לו המלוכה ג"כ ולבניו אח׹יו אם ישמךו את מ׊ות ה' אבל לדוד שהבטיחו על המלוכה לעולם לא תסוך ממנו המלוכה לעולם אף על ×€×™ שת׀סק מבניו זמן ×›×€×™ עונם הטובה והמלוכה קיימת להם לעולם ותשוב להם אח׹י קבלם ענשם כמו שכתוב אשך בהעוותו והוכחתיו בשבט אנשים וגו' וחסדי לא יסוך ממנו וי"ת ה׀סוק כן ואם תימך אתוב מחובי וגו' כבעמוד:

׀סוק ל׳ · Verse 30

Hebrew:

וַי֌ֹ֣אמֶך ח֞ט֞֔את֎י עַת֌֞֗ה כ֌ַב֌ְדֵ֥נ֎י נ־֛א נֶ֥גֶד ז֎קְנֵ֜י֟עַמ֌֎֖י וְנֶ֣גֶד י֎שְׂך֞אֵ֑ל וְשׁ֣ו֌ב ע֎מ֌֎֔י וְה֎֜שְׁת֌ַחֲוֵ֖ית֎י לַיהֹו֥֞ה אֱלֹהֶ֜יך֞׃

English:

But [Saul] pleaded, “I did wrong. Please, honor me in the presence of the elders of my people and in the presence of Israel, and come back with me until I have bowed low to the ETERNAL your God.”

Saul confesses again but immediately shifts to what truly concerns him: his public image. He asks Samuel to 'honor me in the presence of the elders' -- a request that reveals Saul's deepest anxiety is not his standing before God but his standing before the people. Metzudat David notes that Saul argues: even though I sinned, you should still honor me publicly while you are here. The phrase 'your God' (elohekha) rather than 'our God' or 'my God' is telling -- Saul seems to acknowledge a distance between himself and the divine. His concern for appearances over substance mirrors the very flaw that produced the original sin.
מ׊ודת דודMetzudat David
", hebrewText: "ויאמ׹ חטאתי. ׹שה לומ׹: אף כי חטאתי, עם כל זאת מה׹אוי הוא שעתה בהיותך ×€×” תכבדני נגד כו׳:

׀סוק ל׮א · Verse 31

Hebrew:

וַי֌֥֞שׇׁב שְׁמו֌אֵ֖ל אַחֲךֵ֣י שׁ֞א֑ו֌ל וַי֌֎שְׁת֌ַ֥חו֌ שׁ֞א֖ו֌ל לַיהֹו֞֜ה׃ {ס}        

English:

So Samuel followed Saul back, and Saul bowed low to GOD.

Samuel relents and accompanies Saul, allowing the king to worship God publicly. The commentators debate why Samuel reversed his refusal from verse 26. The simplest reading is that Samuel agreed to maintain Saul's public dignity before the nation, even though the rejection was already final. This act of compassion -- granting Saul a last moment of public honor -- reveals Samuel's complex feelings toward the king he anointed. Notably, the text says Saul bowed to God, not that God accepted his worship; the narrative leaves God's response conspicuously silent.

׀סוק ל׮ב · Verse 32

Hebrew:

וַי֌ֹ֣אמֶך שְׁמו֌אֵ֗ל הַג֌֎րישׁו֌ אֵלַי֙ אֶת֟אֲגַג֙ מֶ֣לֶךְ עֲמ֞לֵ֔ק וַי֌ֵ֣לֶךְ אֵל֞֔יו אֲגַ֖ג מַעֲדַנ֌ֹ֑ת וַי֌ֹ֣אמֶך אֲג֞֔ג א֞כֵ֖ן ס֥֞ך מַך֟הַמ֌֞֜וֶת׃ {ס}        

English:

Samuel said, “Bring forward to me King Agag of Amalek.” Agag approached him with faltering steps;hwith faltering steps From root mʻd, “to falter”; cf. Septuagint. and Agag said, “Ah, bitter death is at hand!“iat hand Meaning of Heb. uncertain.

Samuel takes matters into his own hands, doing what Saul would not: he summons Agag for execution. The Hebrew ma'adannot, describing how Agag approached, is debated. Rashi translates it as 'bound' or 'in chains,' while Radak offers two readings: either Agag walked with royal dignity even facing death, or he came willingly, preferring death to captivity. Metzudat David reads it as 'bound in chains.' Agag's statement -- 'surely the bitterness of death has turned toward me' -- shows he recognizes his fate. The prophet now fulfills the role the king abdicated, completing the herem that God commanded.
ךש׎יRashi
Agag went to him bound. Targum Yonoson renders, mincingly.30 Malbim renders 'joyfully.' Indeed, the bitterness of death approaches. Indeed, I know that it has turned and is approaching toward me—the bitterness of death.", hebrewText: "א֞גַג מַעֲדַנ֌וֹת. יוֹנ֞ת֞ן ת֎֌ךְגֵ֌ם: ׎אֲגַג מְ׀ַנְ֌ק֞א׎: א֞כֵן ס֞ך מַך הַמ֞֌וֶת. בֶ֌אֱמֶת י֞דַעְת֎֌י כ֎֌י ס֞ך וְק֞ךֵב ע֞לַי מְך֎יךַת הַמ֞֌וֶת:
מ׊ודת דודMetzudat David
", hebrewText: "מעדנות. קשוך בשלשלאות: אכן. באמת סך אלי מךיךות המות:
׹ד׮קRadak
", hebrewText: "אגג מעדנות. כתךגומו מ׀נקא כלו' הלך אליו כמהלך המלכים בתענוג כלומ׹ אף על ×€×™ שהיה ק׹וב למיתה הלך אליו בגאוה או ׀יךושו הלך אליו בתענוג ובשמחה כי בח׹ מותו מחייו וי"מ מעדנות קשוךים מן התקשך מעדנות כימה כלומ׹ בקשוךים בשלשלאות של ב׹זל שהיה בהן הלך אליו: אכן סך מך המות. הגיע מךיךות המות ידע כי להמיתו הביאו אותו אליו:

׀סוק ל׮ג · Verse 33

Hebrew:

וַי֌ֹ֣אמֶך שְׁמו֌אֵ֔ל כ֌ַאֲשֶׁ֚ך שׁ֎כ֌ְל֞րה נ֞שׁ֎ים֙ חַךְב֌ֶ֔ך֞ כ֌ֵן֟ת֌֎שְׁכ֌ַ֥ל מ֎נ֌֞שׁ֎֖ים א֎מ֌ֶ֑ך֞ וַיְשַׁס֌ֵ֚ף שְׁמו֌אֵ֧ל אֶת֟אֲג֛֞ג ל֎׀ְנֵ֥י יְהֹו֖֞ה ב֌ַג֌֎לְג֌֞֜ל׃ {ס}        

English:

Samuel said:“As your sword has bereaved women,So shall your mother be bereaved among women.”And Samuel cut Agag downjcut Agag down Meaning of Heb. uncertain. before GOD at Gilgal.

Samuel pronounces a measure-for-measure sentence before executing Agag personally: 'As your sword bereaved women, so shall your mother be bereaved.' Rashi explains that Amalek had mutilated captured Israelite men, causing a particular cruelty beyond mere killing. The verb va-yeshasef (he cut down) is unique in Scripture; Rashi and Radak both connect it to 'splitting' or 'cleaving into pieces,' citing a Talmudic parallel (Beitzah 33b). That the elderly prophet Samuel personally carries out the execution at Gilgal -- 'before God' -- underscores that the prophetic office will do what the king would not. This is the last scene of direct action in Samuel's prophetic career.
ךש׎יRashi
As your sword bereaved women. To render them widows from their husbands, for you would cut off the membrum virile of the youths of Yisroel.31 See Rashi Devarim 25:18. [Shmuel] cut. He cut him into four pieces. This word has no likeness [in Scripture]. The Targum renders וַיְשַׁס֌ֵף as ו֌׀֞שַׁח. And in our Gemara we find, 'he broke off [מ׀שח] a branch, and gave us several twigs,'32 Beitzah 33b. meaning that he split.33 See Rashi's commentary in Eichah 3:11.", hebrewText: "כַ֌אֲשֶׁך ש֎ׁכְ֌ל֞ה נ֞ש֎ׁים חַךְבֶ֌ך֞. לְהוֹש֎ׁיב֞ם אַלְמ֞נוֹת מ֎בַ֌עֲלֵיהֶם, שֶׁהֱי֎יתֶם חוֹתְכ֎ים זַנְבֵי בַ֌חו֌ךֵי י֎שְׂך֞אֵל: וַיְשַׁסֵ֌ף. ח֎תְ֌כוֹ לְאַךְבַ֌ע, וְאֵין לַתֵ֌יב֞ה זוֹ ד֎֌מְיוֹן וְתַךְג֌ו֌ם וַיְשַׁסֵ֌ף, ׎ו֌׀֞שַׁח׎. ו֌בַגְ֌מ֞ך֞א שֶׁל֞֌נו֌ יֵשׁ הֲו֞ה מְ׀ַשַ֌ׁח וְי־ה֮יב ל־ן אֲלו֌ת֞א, כְ֌לוֹמַך ב֌וֹקֵעַ:
מ׊ודת דודMetzudat David
", hebrewText: "כאשך שכלה. כשהךגת האנשים עם בניהם, היו הנשים שכולות מבעליהן ומבניהן: מנשים. מעין הנשים ההן, ודומה להן תהיה אמך, שכולה ממך:
׹ד׮קRadak
", hebrewText: "וישסף שמואל. כמו ויבקע כתךגומו ו׀שח כמו וי׀שחני וכן בדב׹י ךבותינו ז"ל הוה מ׀שח ויהיב לן אלותא כלומ׹ בוקע:

׀סוק ל׮ד · Verse 34

Hebrew:

וַי֌ֵ֥לֶךְ שְׁמו֌אֵ֖ל ה֞ך֞מ֑֞ת֞ה וְשׁ֞א֛ו֌ל ע֞ל֥֞ה אֶל֟ב֌ֵית֖וֹ ג֌֎בְעַ֥ת שׁ֞א֜ו֌ל׃

English:

Samuel then departed for Ramah, and Saul went up to his home at Gibeah of Saul.

The two men part ways to their respective homes -- Samuel to Ramah, Saul to Gibeah -- and the geographic separation mirrors their permanent relational and spiritual rupture. Radak notes that 'Gibeah of Saul' may be the same as Gibeah of Benjamin where Saul had built a royal residence, or possibly a new settlement he established. The simplicity of the verse is deceptive: it describes the end of the prophetic-royal partnership that had defined Saul's reign. From this point forward, Saul will rule without prophetic guidance, a king cut off from the divine counsel that legitimized his throne.
׹ד׮קRadak
", hebrewText: "גבעת שאול. א׀שך שהיא גבעת בנימן שזכך למעלה ובנה שם שאול בית מלוכה ל׀יכך סמכה אליו או היתה גבעה אחךת שבנה אותה שאול:

׀סוק ל׮ה · Verse 35

Hebrew:

וְלֹא֟י֞סַ֚ף שְׁמו֌אֵ֜ל ל֎ךְאրוֹת אֶת֟שׁ֞או֌ל֙ עַד֟י֣וֹם מוֹת֔וֹ כ֌֎֜י֟ה֎תְאַב֌ֵ֥ל שְׁמו֌אֵ֖ל אֶל֟שׁ֞א֑ו֌ל וַיהֹו֣֞ה נ֮ח־֔ם כ֌֎֜י֟ה֎מְל֎֥יךְ אֶת֟שׁ֞א֖ו֌ל עַל֟י֎שְׂך֞אֵ֜ל׃ {×€}

English:

Samuel never saw Saul again to the day of his death. But Samuel grieved over Saul, because GOD regretted having made Saul king over Israel.

The chapter closes with devastating emotional compression: Samuel never saw Saul again, yet he mourned for him continuously. The Hebrew hitabel suggests deep, sustained mourning -- not anger but sorrow for the human cost of Saul's failure. Metzudat David explains that despite Samuel's grief, God's regret over making Saul king was final and unswayed by the prophet's mourning, which is precisely what caused Samuel such anguish. The repetition of God 'regretting' (niham) creates an intentional echo of verse 11 and a deliberate tension with verse 29. This is the last chapter in which Samuel and Saul share a scene together, marking the definitive end of an era and the beginning of Saul's long unraveling.
מ׊ודת דודMetzudat David
", hebrewText: "כי התאבל. ׹שה לומ׹: ל׀י שעם שהיה מתאבל על שאול, עם כל זאת נחם ה׳ וכו׳ ולא חש על אבלותו, לזה נע׊ב מאוד ולא בא עוד ל׀ני שאול [ אבל שאול בא ל׀ני שמואל, כמו שנאמך לקמן יט ]:
׹ד׮קRadak
", hebrewText: "וה' נחם. נ׀על עומד כי הוא קמוץ:

← I Samuel 14 | I Samuel 16 →

Back to I Samuel | Back to Nach Yomi

Last updated on
Chapter 14Chapter 16