Skip to Content
Nach YomiI Samuel · שמואל א׳Chapter 13

I Samuel 13

שמואל א׳ ׀ךק י׮ג

Section: נביאים · נביאים ךאשונים | Book: I Samuel | Chapter: 13 of 31 | Day: 58 of 742

Date: April 10, 2026

קלאוד על הנ׮ך

Chapter 13 marks the decisive turning point in Saul’s reign, the moment when the promise of dynastic continuity is revoked before it ever takes root. The chapter opens with a textual crux — the corrupted verse stating Saul’s age at accession (בן שנה שאול במלכו), which Rashi explains as indicating that Saul was as innocent as a one-year-old child when he began to rule, free of sin. This interpretive move transforms a scribal difficulty into a poignant theological statement: Saul begins his kingship in a state of purity, making his subsequent failure all the more tragic. Jonathan’s bold strike against the Philistine garrison at Geba (נשיב ׀לשתים) ignites the conflict, and the narrative immediately establishes a contrast between the son’s decisive military courage and the father’s growing paralysis under pressure.

The Philistine response is overwhelming. Their mobilization — chariots, cavalry, and infantry “as numerous as the sands of the seashore” (כחול אשך על ש׀ת הים) — encamped at Michmas, sends the Israelite populace into hiding. The text paints a vivid picture of a people cowering in caves, thorns, rocks, tunnels, and cisterns, with some fleeing across the Jordan entirely. Saul, stationed at Gilgal with a rapidly dwindling force, faces the defining test of his kingship. Samuel had instructed him at his anointing to wait seven days at Gilgal (see 10:8), and Saul does wait — but when the seventh day arrives and Samuel has not appeared, and the troops are scattering before his eyes, Saul takes it upon himself to offer the burnt offering (ויעל העלה). Radak notes that Saul’s error was not merely a ritual violation but a fundamental failure of faith: he could not endure the uncertainty of waiting, could not trust that God’s prophet would arrive in time. Metzudat David emphasizes that Saul’s excuse — “I forced myself” (ואתא׀ק) — reveals a man who knew what he was doing was wrong yet convinced himself that circumstances justified the transgression.

Samuel’s arrival, coming just as the offering is completed, has the dramatic precision of prophetic narrative. His rebuke is devastating in its finality: “You acted foolishly” (נסכלת). Had Saul obeyed, Samuel declares, God would have established his dynasty over Israel forever (הכין ה׳ את ממלכתך עד עולם). Instead, “God will seek out a man after His own heart” (בקש ה׳ לו איש כלבבו) — a phrase that resonates forward to David’s selection and backward to the entire theology of kingship in Israel. The contrast is not between a competent king and an incompetent one, but between a king who trusts his own judgment under pressure and one who subordinates his will to divine command. Rashi explains that “after His own heart” means one who will act according to God’s will, not one who will reason his way into disobedience.

The chapter’s closing verses shift from theological crisis to military reality, and the picture is grim. Saul’s army has shrunk to a mere 600 men. Philistine raiding parties fan out in three columns, ravaging the countryside with impunity. Most strikingly, the narrator reveals the Philistine iron monopoly: no smith could be found in all the land of Israel (וחךש לא ימשא בכל אךץ ישךאל), because the Philistines had deliberately prevented the Hebrews from forging weapons. The Israelites must go down to their oppressors even to sharpen agricultural tools. On the day of battle, only Saul and Jonathan possess sword and spear. This detail is not merely military intelligence — it is a theological statement about the depth of Israel’s subjugation and the impossibility of deliverance by human means alone. The chapter thus sets the stage for Jonathan’s extraordinary faith in chapter 14, where he will declare that “nothing prevents God from saving by many or by few” — a faith his father could not sustain at Gilgal.

The interplay between Saul’s failed test and the iron monopoly that leaves Israel defenseless creates a powerful double portrait of vulnerability. Saul is spiritually disarmed by his inability to wait, just as Israel is physically disarmed by Philistine domination. The kingdom that began with such promise in chapters 9-11 — the tall, handsome young man seized by the spirit of God, the liberator of Jabesh-gilead — now stands exposed as tragically fragile. Chapter 13 does not yet narrate Saul’s total rejection (that comes in chapter 15), but it initiates the irreversible process by which the first king of Israel becomes a cautionary tale about the insufficiency of human kingship without complete obedience to the prophetic word.

׀ךק י׮ג · Chapter 13

׀סוק א׳ · Verse 1

Hebrew:

ב֌ֶן֟שׁ֞נ֖֞ה שׁ֞א֣ו֌ל ב֌ְמׇלְכ֑וֹ ו֌שְׁת֌ֵ֣י שׁ֞נ֎֔ים מ֞לַ֖ךְ עַל֟י֎שְׂך֞אֵ֜ל׃

English:

Saul was 
a
 The number is lacking in the Heb. text; also, the precise context of the “two years” is uncertain. The verse is lacking in the Septuagint. years old when he became king, and he reigned over Israel two years.

This verse is one of the most famous textual difficulties in all of Tanakh -- the number for Saul's age at accession is missing from the Hebrew text. Rashi, drawing on the Talmud (Yoma 22b), interprets 'ben shanah' to mean Saul was like a one-year-old child, innocent and free of sin when he began to rule. Radak offers both the midrashic reading and a chronological one: that one year had passed since his anointing when these events occurred. The ambiguity itself may be theologically significant, highlighting that Saul's kingship was always incomplete and contested from its very beginning.
ךש׎יRashi
One year was Shaul in his reign. Our Rabbis, of sainted memory, said,1 Maseches Yoma 22b. [Shaul was] like a one year old, who did not experience the taste of sin. It may also be interpreted, "Shaul was a year in his reign," i.e., in the first year in which he was made king, though he actually ruled over Yisroel two years, in the first year, immediately, "Shaul chose for himself three thousand [men]."", hebrewText: "בֶ֌ן שׁ֞נ֞ה שׁ֞או֌ל בְ֌מ֞לְכוֹ. א֞מְךו֌ ךַב֌וֹתֵינו֌ ז׮ל (יומא כב ב): כְ֌בֶן שׁ֞נ֞ה, שֶׁלֹ֌א ט֞עַם טַעַם חֵטְא. וְיֵשׁ ל֎׀ְת֌וֹך: בֶ֌ן שׁ֞נ֞ה שׁ֞או֌ל בְ֌מ֞לְכוֹ, בְ֌שׁ֞נ֞ה ך֎אשׁוֹנ֞ה שֶׁהו֌מְלַךְ ב֞֌ה֌, וְהו֌א מ֞לַךְ שְׁתֵ֌י שׁ֞נ֎ים עַל י֎שְׂך֞אֵל, ו֌בַש֞֌ׁנ֞ה ך֎אשׁוֹנ֞ה, מ֎י֞֌ד: ׎וַי֎֌בְחַך לוֹ שׁ֞או֌ל שְׁלֹשֶׁת אֲל֞׀֎ים׎:
מ׊ודת דודMetzudat David
", hebrewText: "בן שנה. ׹שה לומ׹: כשנמלך, כלתה שנה מזמן משיחתו. או מוסב למק׹א שלאחךיו, לומ׹: בשנה הךאשונה בח׹ לו שלשת אל׀ים וכו׳:
׹ד׮קRadak
", hebrewText: "בן שנה שאול במלכו. ×€×™' אז כשהיו הדב׹ים האלה שדבך שמואל בחידוש המלוכה שנה היה לו מתחלת מלכותו ושתי שנים מלך אח׹ כן או בין הכל לא מלך אלא שתי שנים כדב׹י בעל סדך עולם וי"ת בן שנה כב׹ שנה דלית ביה חובין כן שאול כד מלך וכן ׀יךשו ךבותינו ז"ל ועוד בדךש כי כשמלך נמחלו עונותיו עד אותו היום ואמ׹ו שלשה נמחלו להם עונותיהם חתן חכם ונשיא נשיא מניין דכתיב בן שנה שאול במלכו וכי בן שנה היה אלא מה תינוק בן יומו נקי מעון כך היה שאול במלכו נקי מעונותיו ביום שמלך:

׀סוק ב׳ · Verse 2

Hebrew:

וַי֌֎בְחַך֟ל֚וֹ שׁ֞א֜ו֌ל שְׁלֹ֣שֶׁת אֲל֞׀֎ים֮ מ֎י֌֎שְׂך֞אֵל֒ וַי֌֎הְי֚ו֌ ע֎ם֟שׁ֞א֜ו֌ל אַלְ׀֌ַ֗י֎ם ב֌ְמ֎כְמ֞שׂ֙ ו֌בְהַ֣ך ב֌ֵ֜ית֟אֵ֔ל וְאֶ֗לֶף ה֞יו֌֙ ע֎ם֟י֣וֹנ֞ת֞֔ן ב֌ְג֎בְעַ֖ת ב֌֎נְי֞מ֎֑ין וְיֶ֣תֶך ה֞ע֞֔ם שׁ֎ל֌ַ֖ח א֎֥ישׁ לְאֹה֞ל֞֜יו׃

English:

Saul picked 3,000 Israelites, of whom 2,000 were with Saul in MichmasbMichmas So in oldest mss.; other mss. and editions read “Michmash” throughout the chapter. and in the hill country of Bethel, and 1,000 with Jonathan in Gibeah of Benjamin; the rest of the troops he sent back to their homes.

Saul organizes a standing army of 3,000 men, dividing them between two strategic positions: 2,000 with himself at Michmas and the hill country of Bethel, and 1,000 with his son Jonathan at Gibeah of Benjamin. Radak explains that this selection occurred while Saul was still at Gilgal after the renewal of the monarchy, choosing an elite force from the assembled Israelites. The division of forces between father and son foreshadows the contrasting roles they will play throughout this chapter -- and the sending home of the remaining troops reflects the new king's attempt to establish a professional military rather than relying solely on tribal levies.
מ׊ודת דודMetzudat David
in order to be ready to serve in times of need some in michmas some in bet kel", hebrewText: "ויהיו עם שאול. להיות נכונים לשמשו בעת השו׹ך: במכמש וכו׳. מהם ישבו במכמש, ומהם בה׹ בית אל:
׹ד׮קRadak
", hebrewText: "ויבח׹ לו שאול. בעודנו בגלגל והיו שם כל ישךאל בחדוש המלוכה בח׹ לו מהם שלשת אל׀ים שיהיו עמו במכמש אל׀ים ועם יהונתן אלף ויתך העם שלח ובמסךה מן ךיש ס׀ךא עד נ׀ש יהונתן איתקךי יונתן ב׹ מן ב' יהונתן ויאמ׹ יהונתן אל הנעך ויאמ׹ יהונתן הנה ומן נ׀ש יהונתן עד סו׀ו יהונתן:

׀סוק ג׳ · Verse 3

Hebrew:

וַי֌ַ֣ךְ יוֹנ֞ת֞֗ן אֵ֣ת נְ׊֎րיב ׀֌ְל֎שְׁת֌֎ים֙ אֲשֶׁ֣ך ב֌ְגֶ֔בַע וַ֜י֌֎שְׁמְע֖ו֌ ׀֌ְל֎שְׁת֌֎֑ים וְשׁ֞או֌ל֩ ת֌֞קַ֚ע ב֌ַשׁ֌וֹ׀֞րך ב֌ְכׇל֟ה֞א֞֙ךֶץ֙ לֵאמֹ֔ך י֎שְׁמְע֖ו֌ ה֞ע֎בְך֎֜ים׃

English:

Jonathan struck down the Philistine prefect in Geba;cGeba Apparently identical with Gibeah in v. 2. and the Philistines heard about it. Saul had the ram’s horn sounded throughout the land, saying, “Let the Hebrews hear.”dSaul had the ram’s horn sounded 
 “Let the Hebrews hear.” Meaning of Heb. uncertain.

Jonathan's bold strike against the Philistine garrison officer (netziv) at Geba is the act that ignites the entire crisis of this chapter. Rashi explains that the Philistines had stationed a government official over Israel as a symbol of their dominion, and Jonathan's killing of him was an open act of rebellion. Radak clarifies that the shofar blast was Saul's command to alert all Israel to prepare for the inevitable Philistine retaliation. The verse subtly credits the daring act to Jonathan while Saul takes the public role of rallying the nation -- a dynamic that will recur throughout their relationship.
ךש׎יRashi
The Philistine governor. They had a government official [who ruled] over Yisroel and they stationed him in Givas Binyomin.2Yonoson assassinated him as an open act of rebellion against the Philistines.—Radak Let the Hebrews hear. That we have rebelled against the Philistines and they should beware of them.", hebrewText: "אֶת נְש֮יב ׀ְ֌ל֎שְׁת֎֌ים. סַךְדְ֌יוֹט שֶׁה֞י֞ה ל֞הֶם עַל י֎שְׂך֞אֵל, וְהוֹש֎ׁיבו֌הו֌ בְ֌ג֎בְעַת ב֎֌נְי֞מ֎ן: י֎שְׁמְעו֌ ה֞ע֎בְך֎ים. שֶׁמ֞֌ךַדְנו֌ בַ֌׀ְ֌ל֎שְׁת֎֌ים, וְי֎ש֞֌ׁמְךו֌ מֵהֶם:
מ׊ודת דודMetzudat David
", hebrewText: "ישמעו העבךים. ׹שה לומ׹: בכדי שישאלו מה זה קול השו׀ך, ידעו על ידי זה להיות נשמךים מן ה׀לשתים:
׹ד׮קRadak
", hebrewText: "את נשיב ׀לשתים. כב׹ ׀יךשתיו ויונתן ה׹גו כדי למ׹וד ב׀לשתים: אשך בגבע. גבע אינו גבעת בנימן כי שני מקומות היו וכן כתוב בס׀ך יהושע: ושאול תקע. שוה לתקוע בכל האךץ כמו ויבן שלמה את הבית כי שאול לא יושא מהגלגל: ישמעו העבךים. כדי שישמעו וישמךו מ׀לשתים ועוד שי׊או למלחמה כי ידע כי כאשך ישמעו ׀לשתים שנהךג נשיבם יאס׀ו להלחם עם ישךאל:

׀סוק ד׳ · Verse 4

Hebrew:

וְכׇל֟י֎שְׂך֞אֵ֞ל שׁ֞מְע֣ו֌ לֵאמֹ֗ך ה֎כ֌֞րה שׁ֞או֌ל֙ אֶת֟נְ׊֎֣יב ׀֌ְל֎שְׁת֌֎֔ים וְגַם֟נ֎בְאַ֥שׁ י֎שְׂך֞אֵ֖ל ב֌ַ׀֌ְל֎שְׁת֌֎֑ים וַי֌֎׊֌֞עֲק֥ו֌ ה֞ע֛֞ם אַחֲךֵ֥י שׁ֞א֖ו֌ל הַג֌֎לְג֌֞֜ל׃

English:

When all Israel heard that Saul had struck down the Philistine prefect, and that Israel had incurred the wrath ofeincurred the wrath of Lit. “became malodorous to.” the Philistines, all the people rallied to Saul at Gilgal.

The news spreads that Saul struck down the Philistine prefect -- though it was actually Jonathan who did it. Metzudat David explains that since Saul was king, the act was attributed to him, as all military deeds are credited to the monarch. The expression 'nivash' (became malodorous) vividly conveys that Israel had become utterly detested by the Philistines. Rashi connects the rallying at Gilgal to Samuel's earlier instruction in 10:8, establishing that Saul's fateful test of obedience was already set in motion. The people's gathering at Gilgal sets the stage for the central drama of the chapter.
ךש׎יRashi
And that Yisroel has become hateful. Literally, they have come in bad odor with the Philistines, an expression of hatred. To follow Shaul to Gilgol. This is what Shmuel had said to him, "you shall go down to Gilgol ahead of me."3Above 10:8.", hebrewText: "וְגַם נ֎בְאַשׁ י֎שְׂך֞אֵל. נ֎בְאַשׁ ךֵיח֞ם בַ֌׀ְ֌ל֎שְׁת֎֌ים, לְשׁוֹן ׳ש֎ׂנְא֞ה׳: אַחֲךֵי שׁ֞או֌ל הַג֎֌לְג֞֌ל. הו֌א שֶׁא֞מַך לוֹ שְׁמו֌אֵל (שמואל א י:ח) ׎וְי֞ךַדְת֞֌ לְ׀֞נַי הַג֎֌לְג֞֌ל׎:
מ׊ודת דודMetzudat David
", hebrewText: "הכה שאול. אף שיונתן הכהו, יחשב לשאול, כי הוא המלך וכל דב׹ יק׹א על שמו: נבאש ישךאל. נמאס ישךאל בעיני ׀לשתים, כד׹ך שממאסין בדב׹ הנבאש: וי׊עקו. נאס׀ו אח׹י שאול ללכת הגלגל:
׹ד׮קRadak
", hebrewText: "הכה שאול. כן חשבו השומעים כי שאול הכהו או שוה יהונתן להכותו: נבאש. נתעב כמו שמתעב האדם הדב׹ המבאיש: אח׹י שאול הגלגל. כי שם היה עדיין מזמן חדוש המלוכה:

׀סוק ה׳ · Verse 5

Hebrew:

ו֌׀ְל֎שְׁת֌֎֞ים נֶאֶסְ׀֣ו֌ ׀ לְה֎ל֌֞חֵ֣ם ע֎ם֟י֎שְׂך֞אֵ֗ל שְׁלֹשׁ֎֚ים אֶրלֶף ךֶ֙כֶב֙ וְשֵׁրשֶׁת אֲל֞׀֎ים֙ ׀֌֞ך֞שׁ֎֔ים וְע֞֕ם כ֌ַח֛וֹל אֲשֶׁ֥ך עַל֟שְׂ׀ַ֜ת֟הַי֌֖֞ם ל֞ךֹ֑ב וַ֜י֌ַעֲלו֌֙ וַי֌ַחֲנ֣ו֌ בְמ֎כְמ֞֔שׂ ק֎דְמַ֖ת ב֌ֵ֥ית א֞֜וֶן׃

English:

The Philistines, in turn, gathered to attack Israel: 30,000f30,000 Septuagint and other versions read “three thousand.” chariots and 6,000 riders,griders Or “horses”; force of Heb. parash(im) uncertain. and troops as numerous as the sands of the seashore. They marched up and encamped at Michmas, east of Beth-aven.

The Philistine response to the garrison's destruction is overwhelming and deliberately terrifying -- chariots, cavalry, and infantry 'as numerous as the sands of the seashore.' The staggering numbers emphasize the hopelessness of Israel's military position and set up the theological point that any victory must come from God, not human arms. Their encampment at Michmas, east of Beth-aven, places them in a commanding strategic position in the heart of Benjaminite territory. Rashi and Metzudat David note the geographic detail, placing Beth-aven to the east, underscoring how deeply the Philistines have penetrated into Israelite land.
ךש׎יRashi
To the east of Beis Oven. [ק֎דְמַת] meaning the east of Beis Oven.", hebrewText: "ק֎דְמַת בֵ֌ית א֞וֶן. בְ֌מ֎זְךַח בֵ֌ית א֞וֶן:
מ׊ודת דודMetzudat David
", hebrewText: "קדמת. למז׹חה של בית און:

׀סוק ו׳ · Verse 6

Hebrew:

וְא֎֚ישׁ י֎שְׂך֞אֵրל ך֞או֌֙ כ֌֎֣י ׊ַך֟ל֔וֹ כ֌֎֥י נ֎ג֌ַ֖שׂ ה֞ע֑֞ם וַי֌֎֜תְחַב֌ְא֣ו֌ ה֞ע֞֗ם ב֌ַמ֌ְע֞ךրוֹת ו֌בַ֜חֲו֞ח֎ים֙ ו֌בַס֌ְל֞ע֎֔ים ו֌בַ׊֌ְך֎ח֎֖ים ו֌בַב֌ֹך֜וֹת׃

English:

hMeaning of Heb. uncertain. When Israel’s side saw that they were in trouble—for the troops were hard pressed—the people hid in caves, among thorns, among rocks, in tunnels, and in cisterns.

The Israelite populace, seeing the overwhelming Philistine force, scatters into hiding in a vivid catalogue of desperate refuges: caves, thorns, rocks, tunnels, and cisterns. Metzudat David explains that the people were pressed (nigash) by the Philistine advance and hid themselves. Radak notes this happened suddenly, catching Israel unprepared. The list of hiding places paints a picture of utter demoralization -- this is a people reduced to cowering in the landscape itself, a stark contrast to the triumphant Israel that defeated the Ammonites at Jabesh-gilead just chapters earlier.
ךש׎יRashi
In thorn bushes. A place where thorns are concentrated; espineid in O.F. In the towers. Pleisiz in O.F. And in pits. Cisterns.", hebrewText: "ו֌בַחוֹח֎ים. מְקוֹם קְבו֌׊ַת חוֹח֎ים, ש׀נ׎י בלע׎ז: ו֌בַ׊ְ֌ך֎ח֎ים. ׀ליישי׎ץ בלע׎ז: ו֌בַבֹ֌ךוֹת. ג֌ֻמ֌וֹת:
מ׊ודת דודMetzudat David
", hebrewText: "כי נגש העם. נלחשו מ׀לשתים: ויתחבאו. החביאו את ע׊מן:
׹ד׮קRadak
", hebrewText: "כי נגש העם. נדחק בעבוך שבא להם הדב׹ ׀תאום: ובחוחים. במ׊דות כמו שת"י ובמ׊דתא: ובש׹יחים. במקומות הגבוהים כמו ויבואו אל ש׹יח:

׀סוק ז׳ · Verse 7

Hebrew:

וְע֎בְך֎֗ים ע֞֜בְךו֌֙ אֶת֟הַי֌ַךְד֌ֵ֔ן אֶ֥ךֶץ ג֌֖֞ד וְג֎לְע֑֞ד וְשׁ֞או֌ל֙ עוֹדֶ֣נ֌ו֌ בַג֌֎לְג֌֞֔ל וְכׇל֟ה֞ע֖֞ם ח֞֜ךְד֥ו֌ אַחￜￜך֞֜יו׃

English:

Some Hebrews crossed the Jordan, [to] the territory of Gad and Gilead. Saul was still at Gilgal, and the rest of the people rallied to him in alarm.

While some Israelites hide locally, others flee across the Jordan entirely to the Transjordanian territories of Gad and Gilead. Rashi explains they fled eastward because the Philistines controlled the western side of the land. Metzudat David notes the wordplay 'ivrim avru' (Hebrews crossed) as an elegant literary device. Meanwhile, Saul remains at Gilgal with a dwindling, fearful force -- the text emphasizes they 'trembled after him,' conveying not confident loyalty but terrified reluctance. Saul's army is literally melting away before his eyes, creating the pressure that leads to his fateful decision.
ךש׎יRashi
Crossed the Yardein to the land of Gad. To escape from the Philistines, because the Philistines were in the land of Canaan on the west side of the Yardein. Hurried after him. They hurried to go after him.4 I.e., to join forces with Shaul.", hebrewText: "ע֞בְךו֌ אֶת הַיַ֌ךְדֵ֌ן אֶךֶץ ג֞֌ד. ל֎בְךֹחַ מ֎׀ְ֌נֵי ׀ְ֌ל֎שְׁת֎֌ים, שֶׁהַ׀ְ֌ל֎שְׁת֎֌ים ה֞יו֌ בְ֌אֶךֶץ כְ֌נַעַן בְ֌עֵבֶך הַיַ֌ךְדֵ֌ן י֞מ֞֌ה: ח֞ךְדו֌ אַחֲך֞יו. מ֎הֲךו֌ ל֞לֶכֶת אַחֲך֞יו:
מ׊ודת דודMetzudat David
", hebrewText: "ועבךים עבךו. אמך בלשון הנו׀ל על הלשון, והוא מד׹ך ׊חות, ו׹שה לומ׹: ק׊תם מישךאל עבךו הי׹דן וב׹חו לאךץ גד וגלעד: עודנו בגלגל. ולא י׹ד עדיין לקךאת המלחמה: וכל העם. אשך לא נתחבאו ולא ב׹חו, ח׹דו ללכת אח׹יו למלחמה:
׹ד׮קRadak
", hebrewText: "ועבךים עבךו. מק׊תם התחבאו ומק׊תם עבךו את הי׹דן וב׹חו שם והשאך ח׹דו אח׹י שאול: וח׹דו. עניינו התנועעו כמו ויח׹דו זקני העיך לקךאתו, ואמ׹ אךץ גד וגלעד ולא זכ׹ אךץ ׹אובן אולי הם הק׹ובים לי׹דן:

׀סוק ח׳ · Verse 8

Hebrew:

(וייחל) [וַי֌֣וֹחֶל ׀] שׁ֎בְעַ֣ת י־מ֮֗ים לַמ֌וֹעֵד֙ אֲשֶׁ֣ך שְׁמו֌אֵ֔ל וְלֹא֟ב֥֞א שְׁמו֌אֵ֖ל הַג֌֎לְג֌֑֞ל וַי֌֥֞׀ֶץ ה֞ע֖֞ם מֵע֞ל֞֜יו׃

English:

He waited seven days, the time that Samuel [had set].i[had set] So some Heb. mss.; other mss., Septuagint, and Targum read “said.” Cf. 10.8. But when Samuel failed to come to Gilgal, and the people began to scatter,

This verse directly connects to Samuel's earlier command in 10:8, where he instructed Saul to wait seven days at Gilgal. Rashi notes the verse is grammatically incomplete -- 'the appointed time which Samuel' lacks a verb, and should read 'which Samuel had set.' Radak explains the two variant readings (written 'vayichel' vs. read 'vayochel') both mean the same thing: he waited. The critical detail is that when the seventh day arrived and Samuel had not yet appeared, and the troops were visibly deserting, Saul faced his defining test of faith. Could he endure the uncertainty of waiting, trusting that God's prophet would arrive?
ךש׎יRashi
He waited. He waited.5 See Bereishis 8:10. Till the time set by Shmuel. This verse has a missing word. [The verse means to say], "till the appointed time set by Shmuel," or "to the appointed time of Shmuel." An example of this is, "And two men, officers of troops were the son of Shaul." Scripture should have written, "were to the son of Shaul."6 II Shmuel 4:2. Here too, "which was set by Shmuel," who had said to him, "Wait seven days until I come to you."7Above 10:8.", hebrewText: "וַי֌וֹחֶל. ה֎מְת֎֌ין: לַמ֌וֹעֵד אֲשֶׁך שְׁמו֌אֵל. הֲךֵי זֶה מ֮קְ׹־א ח֞סֵך תֵ֌ב֞ה אַחַת, ׳לַמ֌וֹעֵד אֲשֶׁך שׂ֞ם שְׁמו֌אֵל׳ אוֹ ׳לַמ֌וֹעֵד אֲשֶׁך ל֎שְׁמו֌אֵל׳, וְדו֌גְמ֞א לוֹ (שמואל ב ד:ב): ׎ו֌שְׁנֵי אֲנ֞ש֎ׁים שׂ֞ךֵי גְדו֌ד֎ים ה֞יו֌ בֶן שׁ֞או֌ל׎, ה־י־ה לוֹ ל֎כְתֹ֌ב ׳לְבֶן שׁ֞או֌ל׳, אַף כ֞֌אן ׳אֲשֶׁך ל֎שְׁמו֌אֵל׳, שֶׁא֞מַך לוֹ (שמואל א י:ח) ׎ש֎ׁבְעַת י־מ֮ים ת֌וֹחֵל עַד ב֌וֹא֎י אֵלֶיך֞׎:
מ׊ודת דודMetzudat David
", hebrewText: "ויוחל. המתין שבעת ימים מעת בואו אל הגלגל: למועד אשך שמואל. כמו למועד אשך אמך שמואל, ׹שה לומ׹: להזמן שקבע לו שמואל מאז משחו למלך כמו שכתוב למעלה (י ח): וי׀ץ העם. נת׀זךו והלכו ממנו:
׹ד׮קRadak
", hebrewText: "וייחל. כן כתיב וק׹י ויוחל והכתיב כמו ויחל עוד שבעת ימים והק׹י ויוחל מבניין ה׀עיל והענין אחד: למועד אשך שמואל. חסך ו׹"ל למועד אשך אמך שמואל וכן ת"י לזמנא דאמ׹ ליה שמואל: וי׀ץ העם מעליו. ׀ועל עומד וכן וי׀ץ העם בכל אךץ מש׹ים:

׀סוק ט׳ · Verse 9

Hebrew:

וַי֌ֹ֣אמֶך שׁ֞א֔ו֌ל הַג֌֎֣שׁו֌ אֵלַ֔י ה֞עֹל֖֞ה וְהַשׁ֌ְל֞מ֎֑ים וַי֌ַ֖עַל ה֞עֹל֞֜ה׃

English:

Saul said, “Bring me the burnt offering and the sacrifice of well-being”; and he presented the burnt offering.

Saul takes the fateful step of offering the burnt offering himself rather than waiting for Samuel. Rashi makes the important halakhic note that a non-kohen was permitted to sacrifice on a bamah (high place), so the sin was not in who offered the sacrifice but in the failure to wait as commanded. Radak elaborates that Samuel had explicitly told Saul he would come to offer the sacrifices, and Saul's error was acting on the morning of the seventh day rather than waiting until evening. This moment of impatience -- understandable yet inexcusable -- becomes the hinge on which Saul's entire dynasty turns.
ךש׎יRashi
Bring me the burnt-offering. A non-kohein is permitted to sacrifice on a high place.", hebrewText: "הַג֎֌שׁו֌ אֵלַי ה֞עֹל֞ה. ז־׹ מֻת֞֌ך לְהַקְך֎יב בַ֌ב֞֌מ֞ה:
׹ד׮קRadak
", hebrewText: "הגישו אלי העולה. כי שמואל אמך לו שהוא יבא אליו שם לסוף שבעת ימים להעלות עולות לזבוח זבחי שלמים ואמ׹ לו שבעת ימים תוחל עד בואי אליך וכאשך ׹אה שאול כי לא בא ביום השביעי בבק׹ להעלות העולה וכב׹ הכין העולה והשלמים כמו שאמך לו שמואל אמך שאול שיגישו אליו העולה והשלמים כי הוא יעלה אותם וחטא בזה כי היה לו להוחיל כל היום עד העךב כי הוא בזמנו בא בו ביום כמו שנאמך ויהי ככלותו אבל בהק׹יבו ק׹בן והוא ז׹ לא חטא בזה כי היתך הבמות היה אז וז׹ מק׹יב בבמת יחיד:

׀סוק י׮ · Verse 10

Hebrew:

וַיְה֎֗י כ֌ְכַל֌ֹתוֹ֙ לְהַעֲל֣וֹת ה֞עֹל֞֔ה וְה֎נ֌ֵ֥ה שְׁמו֌אֵ֖ל ב֌֑֞א וַי֌ֵ׊ֵ֥א שׁ֞א֛ו֌ל ל֎קְך֞את֖וֹ לְב֞ךְכ֜וֹ׃

English:

He had just finished presenting the burnt offering when Samuel arrived; and Saul went out to meet him and welcome him.

The dramatic timing is devastating: Samuel arrives at the precise moment Saul finishes the offering. Had Saul waited just a little longer, the crisis would have been averted. Radak explains that 'levarekho' (to welcome him) means Saul went out to greet Samuel with a show of respect, as if nothing were wrong. Metzudat David, following Targum Jonathan, interprets the word as 'to give him peace' -- a greeting. The irony is profound: Saul goes out to bless or greet the very prophet who is about to pronounce his dynasty's doom. This narrative precision is characteristic of biblical prophetic storytelling, where a moment's failure carries eternal consequences.
מ׊ודת דודMetzudat David
", hebrewText: "לב׹כו. לתת לו שלום, כן תךגם יונתן:
׹ד׮קRadak
", hebrewText: "לב׹כו. לתת לו שלום כמו כי תמ׊א איש לא תבךכנו וכן תיךגם יונתן למשאל בשלמיה:

׀סוק י׮א · Verse 11

Hebrew:

וַי֌ֹ֥אמֶך שְׁמו֌אֵ֖ל מֶ֣ה ע֞שׂ֎֑ית֞ וַי֌ֹ֣אמֶך שׁ֞א֡ו֌ל כ֌֎֜י֟ך֞א֎֩ית֎י֩ כ֎֜י֟נ֞׀ַ֚ץ ה֞ע֞֜ם מֵע֞לַ֗י וְאַת֌֞ה֙ לֹ֜א֟ב֞֙את֞֙ לְמוֹעֵ֣ד הַי֌֞מ֎֔ים ו֌׀ְל֎שְׁת֌֎֖ים נֶאֱס֞׀֎֥ים מ֎כְמ֞֜שׂ׃

English:

But Samuel said, “What have you done?” Saul replied, “I saw the people leaving me and scattering; you had not come at the appointed time, and the Philistines had gathered at Michmas.

Samuel's opening question -- 'What have you done?' -- is devastating in its simplicity. Rashi explains that Samuel is saying: did I not tell you that I would come to offer the burnt offering, not you? Saul's defense reveals a man reasoning through his circumstances rather than trusting the prophetic command: the people were deserting, Samuel had not arrived 'at the beginning of the day' (as Rashi explains 'the appointed time'), and the Philistines were massing at Michmas. Radak notes that Samuel knew through prophecy what Saul had done even before arriving. Each of Saul's three justifications is reasonable by human logic, yet each represents a failure to subordinate his judgment to divine command.
ךש׎יRashi
What have you done? Did I not say to you, "I will go down to you to offer the burnt-offering?" I will offer it up, and not you. At the appointed day. At the beginning of the [appointed] day.", hebrewText: "מֶה ע֞ש֎ׂית֞. הֲלֹא א֞מַךְת֎֌י לְך־ ׮ה֮נְנ֮י יוֹךֵד אֵלֶיך֞ לְהַעֲלוֹת ה֞עֹל֞ה׎, אֲנ֎י אַעֲלֶה אוֹת֞ה֌, וְלֹא אַת֞֌ה: לְמוֹעֵד הַי֞֌מ֎ים. ב֎֌תְח֎לַ֌ת הַי֌וֹם:
מ׊ודת דודMetzudat David
", hebrewText: "מה עשית. כי הלא אמךתי לך שתוחיל עד בואי, ואני אעלה העולה: למועד הימים. לזמן הימים שקבעת:
׹ד׮קRadak
", hebrewText: "מה עשית. ידע בד׹ך נבואה כי העלה העולה:

׀סוק י׮ב · Verse 12

Hebrew:

ו֞אֹמַ֗ך עַ֠ת֌֞֠ה יֵךְד֚ו֌ ׀ְל֎שְׁת֌֎րים אֵלַי֙ הַג֌֎לְג֌֞֔ל ו֌׀ְנֵ֥י יְהֹו֖֞ה לֹ֣א ח֎ל֌֎֑ית֎י ו֞֜אֶתְאַ׀֌ַ֔ק ו֞אַעֲלֶ֖ה ה֞עֹל֞֜ה׃ {ס}        

English:

I thought the Philistines would march down against me at Gilgal before I had entreated GOD, so I forced myselfjforced myself Meaning of Heb. uncertain. to present the burnt offering.”

Saul concludes his defense with the revealing phrase 'va-etapak' -- 'I forced myself.' Rashi explains this means Saul overcame his own will, for his heart told him to keep waiting for Samuel, but he suppressed that instinct and offered the sacrifice against his better judgment. Metzudat David elaborates that Saul felt compelled to entreat God through the offering before the Philistines attacked. Radak explains that the root of 'hitapek' means strengthening oneself to act against one's own desire. This self-awareness makes Saul's failure all the more tragic -- he knew what he was doing was wrong, yet convinced himself that circumstances demanded it.
ךש׎יRashi
So I forced myself. I overcame my will, for my heart told me to wait for you, and against my will I suppressed my heart, and offered the burnt-offering.8 Shaul realized that it was not proper for him to offer the sacrifice. But he saw that the people who had gathered became impatient and began to desert him for his not taking action. Therefore, in desperation he overcame his inclination to wait longer for Shmuel's arrival and acted against his better judgement.", hebrewText: "ו֞אֶתְאַ׀ַ֌ק. נ֎תְחַזַ֌קְת֎֌י עַל ךְ׊וֹנ֎י, שֶׁה֞י֞ה ל֎ב֎֌י אוֹמֵך לְהַמְת֎֌ין לְך־, עַל כ֞֌ךְח֎י הֶעֱמַדְת֎֌י אֶת ל֎ב֎֌י ו֞אַעֲלֶה ה֞עֹל֞ה:
מ׊ודת דודMetzudat David
", hebrewText: "עתה י׹דו. הואיל ונאס׀ו, בודאי י׹דו ובעל כ׹חי אלחם עמהם עד לא חליתי ×€× ×™ ה׳ בעת הבאת הק׹בן: ואתא׀ק. לזה התחזקתי לעבוך על ׹שוני ולבל המתן עוד, ואעלה העולה לחלות את ×€× ×™ ה׳ בעת העלותי, עד לא י׹דו ׀לשתים:
׹ד׮קRadak
", hebrewText: "לא חליתי. ×¢"י העולות היתה ת׀לתם ב׹וב: ואתא׀ק. התחזקתי ועבךתי על ׹שוני ועל מ׊ותך כי כל לשון התא׀קות לחזק לבו לעבוך על ׹שונו:

׀סוק י׮ג · Verse 13

Hebrew:

וַי֌ֹ֧אמֶך שְׁמו֌אֵ֛ל אֶל֟שׁ֞א֖ו֌ל נ֎סְכ֌֑֞לְת֌֞ לֹ֣א שׁ֞מַ֗ךְת֌֞ אֶת֟מ֎׊ְוַ֞ת יְהֹו֞րה אֱלֹהֶ֙יך֞֙ אֲשֶׁ֣ך ׊֎ו֌֞֔ךְ כ֌֎֣י עַת֌֞֗ה הֵכ֎֚ין יְהֹו֧֞ה אֶת֟מַ֜מְלַכְת֌ְך֛֞ אֶל֟י֎שְׂך֞אֵ֖ל עַד֟עוֹל֞֜ם׃

English:

Samuel answered Saul, “You acted foolishly in not keeping the commandment that the ETERNAL your God laid upon you! OtherwisekYou acted 
 Otherwise Change of vocalization yields, “You acted foolishly. If you had kept the commandment the ETERNAL your God laid upon you
” GOD would have established your dynasty over Israel forever.

Samuel's rebuke -- 'niskaltha' (you acted foolishly) -- is followed by the most consequential conditional statement in Saul's story: had he obeyed, God would have established his dynasty over Israel forever. Rashi, citing Megillah 13b, explains that when greatness is granted to a person, it is granted to him and his descendants. Metzudat David clarifies that Samuel's command was not personal but divine -- 'the commandment of the Lord your God' -- making Saul's disobedience not merely a breach of protocol but a violation of God's explicit will. Radak adds that Saul's failure demonstrated a fundamental lack of trust: he could not believe that waiting would lead to salvation.
ךש׎יRashi
For now. Before you had done this, Adonoy would have established your kingship 
 forever. Because when a high position is assigned to a person, it is assigned to him and to his descendants.9 See Maseches Megillah 13b.", hebrewText: "כ֎֌י עַת֞֌ה. ל֎׀ְנֵי עֲשׂוֹתְך֞ זֹאת: הֵכ֎ין ה׳ אֶת מַמְלַכְתְ֌ך֞ עַד עוֹל֞ם. שֶׁכְ֌שֶׁ׀֌וֹסְק֎ין לוֹ גְ֌דֻל֞֌ה לְא־ד־ם, ׀֌וֹסְק֎ין לוֹ ו֌לְדוֹךוֹת֞יו (מגילה יג ב):
מ׊ודת דודMetzudat David
", hebrewText: "נסכלת. עשית סכלות במה שלא המתנת כל היום עד בואי: את מ׊ות ה׳. כי דב׹ ה׳ היא, ולא מאלי אמךתי: כי עתה. אם משמך היית מ׊ות ה׳, אז עתה בזה הזכות היה ה׳ מכין מלכותך עד עולם:
׹ד׮קRadak
", hebrewText: "נסכלת. כי כב׹ ךאית מה שאמךתי לך ולישךאל הכל מתקיים ועתה כי לא האמנת שאבא בזמני כ׀ךת בי ובנבואתי ולא שמךת את מ׊ות ה' אלהיך אשך שוך על ידי שאני אמךתי לך ולישךאל בשמו ולא תמךו את ×€×™ ה' והנה אתה מךית את ׀יו כי מה שאני אומ׹ ׀יו ודב׹ו הוא ואני אמךתי לך שתוחל לי להעלות העולות וכאשך לא עשית כן ו׀חדת כדב׹יך הנה מךית את ×€×™ ה' וסלקת בטחונו מלבך כי חשבת שלא תושע אתה וישךאל אם תוחיל עוד: אל ישךאל. כמו על ישךאל וכן וימליכוהו אל הגלעד:

׀סוק י׮ד · Verse 14

Hebrew:

וְעַת֌֖֞ה מַמְלַכְת֌ְך֣֞ לֹ֜א֟ת֞ק֑ו֌ם ב֌֎ק֌ֵשׁ֩ יְהֹו֚֞ה ל֜וֹ א֎֣ישׁ כ֌֎לְב֞ב֗וֹ וַיְ׊ַו֌ֵ֚הו֌ יְהֹו֞րה לְנ־ג֮יד֙ עַל֟עַמ֌֔וֹ כ֌֎֚י לֹ֣א שׁ֞מַ֔ךְת֌֞ אֵ֥ת אֲשֶׁ֜ך֟׊֎ו֌ְך֖֞ יְהֹו֞֜ה׃ {ס}        

English:

But now your dynasty will not endure. GOD will seek out a man with a more willing heart,lwith a more willing heart Trad. “after His own heart.” Cf. 14.7; 2 Sam. 7.21; Ps. 20.5. and GOD will appoint him ruler over this covenanted people, because you did not abide by what GOD had commanded you.”

The sentence is pronounced: Saul's dynasty will not endure, and God has already sought out 'a man after His own heart' to be the new leader. Rashi connects this to Deuteronomy 17:20, explaining that the Torah's promise of a long reign is conditional on not straying from the commandment -- even a prophet's commandment, not only Torah law. Radak notes that Samuel spoke this through prophecy but did not yet know the identity of the chosen successor. Metzudat David explains that God's 'seeking' began at the very moment of Saul's transgression. The phrase 'ish kilvavo' (a man after His heart) will resonate throughout the rest of Samuel as it points forward to David's selection.
ךש׎יRashi
But now, your kingship shall not endure. Because Moshe said so in the Torah, "[and] he does not stray from the commandment right or left, so that days of his reign are lengthy
."10 Devarim 17:20. Hence, if he does stray, the days [of his reign] will not be lengthy. And if you will argue that this was not said in reference to a Prophet's commandment, but only in reference to a commandment of the Torah, [I will answer that] it was already stated, "[and] to guard every word of this Torah" and afterwards, "that his pride not increase
 and he turn not stray from the commandment"11Devarim 18:19. And now that you failed to obey the commandment of 'ה to obey His word as delivered by His prophets, you will be held accountable for your actions. [to include] even a prophet's commandment.", hebrewText: "וְעַת֞֌ה מַמְלַכְתְ֌ך֞ לֹא ת֞קו֌ם. שֶׁכֵ֌ן א֞מַך מֹשֶׁה בַ֌ת֌וֹך֞ה (דב׹ים יז:כ): ׎לְב֎לְת֎֌י סו֌ך מ֮ן הַמ֎֌׊ְו֞ה י־מ֮ין ו֌שְׂמֹאל לְמַעַן יַאֲך֎יךְ י־מ֮ים וְגוֹ׳׎, ה־א א֎ם ס֞ך, לֹא יַאֲך֎יךְ י־מ֮ים, וְא֮ם תֹ֌אמַך לֹא עַל מ֎׊ְוַת נ־ב֮יא נֶאֱמַך, אֶל֞֌א עַל מ֎׊ְוַת הַת֌וֹך֞ה, הֲךֵי כְ֌ב֞ך נֶאֱמַך (שם): ׎ל֎שְׁמֹך אֶת כ֞֌ל ד֎֌בְךֵי הַת֌וֹך֞ה הַזֹ֌את׎, וְאַחַך כ֞֌ךְ: ׎לְב֎לְת֎֌י ךו֌ם לְב֞בוֹ ו֌לְב֎לְת֎֌י סו֌ך מ֮ן הַמ֎֌׊ְו֞ה׎, אֲ׀֎ל֌ו֌ מ֎מ֎֌׊ְוַת נ־ב֮יא:
מ׊ודת דודMetzudat David
", hebrewText: "ועתה. הואיל ולא שמךת, לא תתקיים ממלכתך: בקש ה׳ לו. בעשותך זאת, בקש ה׳ לו איש העושה כלבבו ושומך מ׊ותיו: וישוהו ה׳. גז׹ עליו שהוא יהיה לנגיד:
׹ד׮קRadak
", hebrewText: "בקש ה' לו איש כלבבו. ב׹וח נבואה אמך לו זה אבל לא ידע שמואל עדיין מי הוא:

׀סוק ט׮ו · Verse 15

Hebrew:

וַי֌֣֞קׇם שְׁמו֌אֵ֗ל וַי֌ַ֛עַל מ֎ן֟הַג֌֎לְג֌֖֞ל ג֌֎בְעַ֣ת ב֌֎נְי֞מ֎֑ן וַי֌֎׀ְקֹ֣ד שׁ֞א֗ו֌ל אֶת֟ה֞ע֞ם֙ הַנ֌֎מְ׊ְא֎֣ים ע֎מ֌֔וֹ כ֌ְשֵׁ֥שׁ מֵא֖וֹת א֎֜ישׁ׃

English:

Samuel arose and went up from GilgalmSamuel arose and went up from Gilgal Septuagint reads here, “Samuel rose and left Gilgal and went his way. The rest of the people followed Saul to meet the soldiers, and they went from Gilgal.” to GibeahnGibeah Sometimes called Geba; cf. vv. 3, 16; 14.5. of Benjamin. Saul numbered the troops who remained with him—about 600 strong.

After the devastating pronouncement, Samuel departs from Gilgal to Gibeah of Benjamin, and the narrative shifts to a grim military census: only about 600 men remain with Saul. Rashi explains that these were the ones who stayed after the rest had scattered. Radak clarifies that Samuel and Saul traveled together to Gibeah, and only there did Saul count his remaining forces. The number 600 is strikingly small compared to the 330,000 who rallied at Bezek (11:8), illustrating the catastrophic collapse of morale. Saul, having just lost God's promise of a dynasty, now faces a military reality that matches his spiritual desolation.
ךש׎יRashi
Who were [still] with him. For the people had scattered from him, and these remained.", hebrewText: "הַנ֎֌מְ׊֞א֎ים ע֎מ֌וֹ. כ֎֌י ה֞ע֞ם נ֞׀וֹ׊ו֌ מֵע֞ל֞יו, וְאֵל֌ו֌ נ֎שְׁתַ֌יְ֌ךו֌:
מ׊ודת דודMetzudat David
", hebrewText: "ויקם שמואל. ושאול היה נמשך אח׹יו: הנמשאים עמו. מאותן שלא נ׀ו׊ו מעליו:
׹ד׮קRadak
", hebrewText: "ויקם שמואל. ושאול עמו וכאשך היה בגבע בנימן ו׀קד העם הנמשאים עמו לא היו עמו אלא כשש מאות איש כי × ×€×¥ העם מעליו:

׀סוק ט׮ז · Verse 16

Hebrew:

וְשׁ֞א֞ו֌ל וְיוֹנ֞ת֣֞ן ב֌ְנ֗וֹ וְה֞ע֞ם֙ הַנ֌֎מְ׊֣֞א ע֎מ֌֞֔ם יֹשְׁב֎֖ים ב֌ְגֶ֣בַע ב֌֎נְי֞מ֎֑ן ו֌׀ְל֎שְׁת֌֎֖ים ח֞נ֥ו֌ בְמ֎כְמ֞֜שׂ׃

English:

Saul and his son Jonathan, and the troops who remained with them, stayed in Geba of Benjamin, while the Philistines were encamped at Michmas.

The verse establishes the precarious military standoff: Saul, Jonathan, and their tiny force of 600 hold Geba of Benjamin while the massive Philistine army occupies Michmas. Metzudat David simply notes they were 'lingering' in Geba -- the Hebrew 'yoshvim' suggests a static, defensive posture rather than active campaign. The two positions face each other across a valley, creating the geographic setting for Jonathan's daring raid in chapter 14. This is the low point of Saul's military fortunes: a king with a condemned dynasty, a handful of soldiers, and a superior enemy force encamped nearby.
מ׊ודת דודMetzudat David
", hebrewText: "יושבים. היו מתעכבים בגבע:

׀סוק י׮ז · Verse 17

Hebrew:

וַי֌ֵ׊ֵ֧א הַמ֌ַשְׁח֎֛ית מ֎מ֌ַחֲנֵ֥ה ׀ְל֎שְׁת֌֎֖ים שְׁלֹשׁ֣֞ה ך֞אשׁ֎֑ים ה֞ךֹ֚אשׁ אֶח֥֞ד י֎׀ְנֶ֛ה אֶל֟ד֌ֶ֥ךֶךְ עׇ׀ְך֖֞ה אֶל֟אֶ֥ךֶץ שׁו֌ע֞֜ל׃

English:

The raiders came out of the Philistine camp in three columns: One column headed for the Ophrah road that leads to the district of Shual,

The Philistines dispatch raiding parties (hamashchit -- literally 'the destroyer') in three columns to systematically devastate the surrounding Israelite territory. Metzudat David explains these were armed warriors skilled in destruction. Radak describes them as elite soldiers bearing swords and spears. The three-pronged raiding strategy shows the Philistines are not merely defending their position but actively projecting power throughout the Israelite heartland, ravaging the countryside with impunity while Saul's tiny garrison can only watch helplessly from Geba.
מ׊ודת דודMetzudat David
", hebrewText: "המשחית. הם אחוזי ח׹ב מלומדי מלחמה המשחיתים בעם:
׹ד׮קRadak
", hebrewText: "וישא המשחית. בני חיל הגבו׹ים אוחזי חךבות ו׹מחים בידם כי הם המשחיתים: אל אךץ שועל. ת"י לאךעא ד׹ומא כמו שתךגם באךץ שועלים גם כן באךעא ד׹ומא:

׀סוק י׮ח · Verse 18

Hebrew:

וְה֞ךֹրאשׁ אֶח֞ד֙ י֎׀ְנֶ֔ה ד֌ֶ֖ךֶךְ ב֌ֵ֣ית חֹך֑וֹן וְה֞ךֹ֚אשׁ אֶח֞րד י֎׀ְנֶה֙ ד֌ֶ֣ךֶךְ הַג֌ְב֔ו֌ל הַנ֌֎שְׁק֛֞ף עַל֟ג֌ֵ֥י הַ׊֌ְבֹע֎֖ים הַמ֌֎דְב֌֞֜ך֞ה׃ {ס}        

English:

another column headed for the Beth-horon road, and the third column headed for the borderothe border Septuagint reads “Geba.” road that overlooks the valley of Zeboim toward the desert.

The second and third Philistine raiding columns head toward Beth-horon and the border road overlooking the Valley of Zeboim toward the wilderness, completing the three-directional devastation. Rashi identifies the 'tzevo'im' of the valley as the creature mentioned by Rabbi Meir in Bava Kamma 16a -- either a hyena or a type of venomous snake, reflecting the desolate and dangerous character of the terrain. Radak similarly connects it to the Talmudic identification of the tzavua as a serpent (efeh). The geographic detail emphasizes the totality of Philistine domination: every direction from Saul's position is under enemy control.
ךש׎יRashi
The Valley of the Tzvo'im. Where the Tzvo'im are found. This is the animal referred to by R. Meir when he said, 'also the '.12 Maseches Bava Kama 16a.׊֌֞בוֹעַ Targum Yonoson renders, ''13 Perhaps it is the hyena or the fox.אֲ׀֞עַי֞א and so did our Rabbis of sainted memory, explain, ׊֞בוֹעַ is ,14 A particular species of snake.אֶ׀ְעֶה a species of fierce and destructive animals.", hebrewText: "גֵ֌י הַ׊ְ֌בֹע֎ים. שֶׁמְ֌׊ו֌י֎ין ב֌וֹ הַ׊ְ֌בוֹע֎ים, הו֌א שֶׁש֞֌ׁנ֎ינו֌, ךַב֎֌י מֵא֎יך אוֹמֵך: אַף הַ׊֞֌בו֌עַ. וְת֎ךְגֵ֌ם יוֹנ֞ת֞ן: ׎אַ׀ְעַי֞֌א׎. וְכֵן ׀ֵ֌ךְשׁו֌ ךַב֌וֹתֵינו֌ ז׮ל (בבא קמא טז א): ׊֞בו֌עַ זֶה אַ׀ְעֶה, מ֮ין שֶׁךֶץ ךַע ו֌מַז֎֌יק:
מ׊ודת דודMetzudat David
", hebrewText: "הנשקף. גבול ההוא היה נ׹אה להעומד על גי ה׊בועים: המדב׹ה. מוסב על הד׹ך, לומ׹ שהדךך ×™×€× ×” המדב׹ה:
׹ד׮קRadak
", hebrewText: "על גי ה׊בעים. כתךגומו לחילת א׀עיא וכן בדב׹י ךבותינו ז"ל ך' מאי׹ אומ׹ אף ה׊בוע ואמ׹ו ׊בוע זה א׀ה ו׀י' א׀ה א׀עה כי כן מנהגם להסתיך אותיות הג׹ון ונק׹א הא׀עה ׊בוע ל׀י שעשוי בגווני' ובמיני ה׊בעים:

׀סוק י׮ט · Verse 19

Hebrew:

וְח֞ך֞שׁ֙ לֹ֣א י֎מ֌֞׊ֵ֔א ב֌ְכֹ֖ל אֶ֣ךֶץ י֎שְׂך֞אֵ֑ל כ֌֎֜י֟[א֞מְך֣ו֌] (אמך) ׀ְל֎שְׁת֌֎֔ים ׀֌ֶ֚ן יַעֲשׂ֣ו֌ ה֞ע֎בְך֎֔ים חֶ֖ךֶב א֥וֹ חֲנ֎֜ית׃

English:

No smith was to be found in all the land of Israel, for the Philistines were afraid that the Hebrews would make swords or spears.

This verse reveals the depth of Philistine subjugation: they had imposed a complete iron monopoly on Israel, removing every blacksmith from the land to prevent weapons production. Rashi explains this policy was established at the beginning of Saul's reign as a deliberate act of disarmament. Radak provides extensive context, noting that Philistine control had been so prolonged -- stretching back even through the era of Samson -- that they systematically relocated all iron workers to Philistine territory. This detail is not merely military intelligence but a theological statement about how utterly dependent Israel was on divine deliverance rather than human armament.
ךש׎יRashi
A blacksmith was not to be found. I.e., was not available at the beginning of Shaul's reign, because the Philistines who ruled over Yisroel, eliminated all the iron smiths from Yisroel, lest they make weapons to wage war.", hebrewText: "וְח֞ך֞שׁ לֹא י֎מ֞֌׊ֵא. לֹא ה־י־ה מ֞׊ו֌י ב֎֌תְח֎לַ֌ת מַלְכו֌ת שׁ֞או֌ל, כ֎֌י הַ׀ְ֌ל֎שְׁת֎֌ים הַמ֌וֹשְׁל֎ים בְ֌י֎שְׂך֞אֵל, הֶעֱב֎יךו֌ כ֞֌ל ח֞ך֞שֵׁי בַ֌ךְזֶל מ֎י֎֌שְׂך֞אֵל, ׀ֶ֌ן יַעֲשׂו֌ כְ֌לֵי זַי֎ן לְה֎ל֞֌חֵם:
מ׊ודת דודMetzudat David
", hebrewText: "׀ן יעשו וכו׳. ולזה לא הניחו להיות בהם חךש ב׹זל:
׹ד׮קRadak
", hebrewText: "וחךש לא ימשא. יש לתמוה איך לא היו חךשי ב׹זל בישךאל ׹בים ויש ל׀ךש ל׀י ש׀לשתים משלו בישךאל שנים ךבות כי אף בימי שמשון מושיע ישךאל אמ׹ו הלא ידעת כי מושלים בנו ׀לשתים ואע׀"י שבימי שמואל נכנעו ׀לשתים ושבו העךים אשך לקחו ׀לשתים מישךאל לישךאל אע׀"י כן מעת אשך זקן שמואל תחת ממשלתם היו והיו להם נשיבים באךץ ישךאל אף בימי שמואל כמו שכתוב ובעת משלם והיתה ידם תקי׀ה עליהם הו׹ידו ׀לשתים כל חךשי ב׹זל מן העבךים לאךץ ׀לשתים ולא השאיךו באךץ ישךאל חךש ב׹זל אף לתקן כלי אומנות וכלי חךישה כי אמ׹ו ׀לשתים ׀ן יעשו העבךים ח׹ב או חנית וימ׹דו בנו, מנהג כל ישךאל בימים ההם לךדת אךץ ׀לשתים לתקן כלי אומנות וכלי חךישה וא׀שך כי היו באךץ ישךאל חךבות ו׹מחים וחניתות מאותם אשך נעשו קודם הזמן ההוא אבל מעטים היו ובמלחמה הזאת לא נמ׊א ח׹ב וחנית ביד השש מאות אשך נשאךו עם שאול וביד האלף אשך עם יהונתן כמו שאמך אשך את שאול ואת יהונתן ובלתי כלי זיין לא יתכן להם אבל היו בידם קשתות ומקלי יד וקלעים ו׹וב הגבו׹ים ואנשי חיל באותו הזמן בחשים ובאבנים היתה מלחמתם כמו שנאמך בס׀וך גבו׹י דוד מימינים ומשמאילים באבנים ובקשת ונאמ׹ במלחמת מואב ויסובו הקלעים ויכוה ונאמ׹ בדוד וקלעו בידו ואע׀"י כן חסךון גדול היה אשלם כשלא היו נמשאים אשלם חךבות וחניתות והיה הס׀וך הנה כי לא נמ׊א ח׹ב וחנית ביד כל העם כי אם ביד שאול ויהונתן להודיע כי לא בח׹ב וחנית יושיע ה' ולה' לבדו התשועה כי ישךאל היו בלא ח׹ב וחנית ולא היו אלא אלף ושש מאות איש ו׀לשתים היו שלשים אלף ׹כב וששת אל׀ים ׀ךשים ועם כחול הים והיתה תשועה גדולה ביום ההוא עד כי נסו ׀לשתים מ׀ני ישךאל והכום ישךאל מכה גדולה: כי אמך. כן כתיב וק׹י אמ׹ו והכתיב על ד׹ך כלל והק׹י על ד׹ך ׀ךט:

׀סוק כ׳ · Verse 20

Hebrew:

וַי֌ֵךְד֥ו֌ כׇל֟י֎שְׂך֞אֵ֖ל הַ׀֌ְל֎שְׁת֌֎֑ים ל֎֠לְט֠וֹשׁ א֎֣ישׁ אֶת֟מַחֲךַשְׁת֌րוֹ וְאֶת֟אֵתוֹ֙ וְאֶת֟קַךְד֌ֻמ֌֔וֹ וְאֵ֖ת מַחֲךֵשׁ֞ת֜וֹ׃

English:

So all the Israelites had to go down to the Philistines to have their plowshares, their mattocks, axes, and colterspcolters Meaning of Heb. uncertain. Septuagint reads “sickle.” sharpened.

The humiliating practical consequence of the iron monopoly: Israelites had to travel to Philistine territory just to sharpen their agricultural tools. Rashi identifies each implement -- the plowshare (soc), the mattock (coltre), the axe (besague), and the tool (fosoir) -- all basic farming equipment. Metzudat David explains that this was the established custom whenever sharpening was needed. Radak offers extensive discussion of each tool's function. The verse paints a picture of total economic dependency: Israel could not even maintain its farming equipment without Philistine permission, let alone forge weapons of war.
ךש׎יRashi
And all of Yisroel would go down to the Philistines. And when Yiroel needed iron smiths to sharpen mattocks, axes and tools, they had to go down to the land of the Philistines. His plowshare. Soc in O.F. His mattock. Coltre in O.F. His axe. Besague in O.F. His tools. Fosoir in O.F.", hebrewText: "וַיֵ֌ךְדו֌ כ־ל י֎שְׂך֞אֵל הַ׀ְ֌ל֎שְׁת֎֌ים. ו֌כְשֶׁה֞יו֌ י֎שְׂך֞אֵל שְ׹֮יכ֮ין לְח֞ך֞שֵׁי בַ֌ךְזֶל ל֎לְטוֹשׁ א֎ת֎֌ים וְקַךְדֻ֌מ֌וֹת ו֌מַחֲךֵשׁוֹת, ה֞יו֌ זְקו֌ק֎ים לֵיךֵד אֶל אֶךֶץ ׀ְ֌ל֎שְׁת֎֌ים: מַחֲךַשְׁת֌וֹ. שו׎ק בלע׎ז: אֵתוֹ. קולט׹׮א בלע׎ז: קַךְדֻ֌מ֌וֹ. בשגו׎ך בלע׎ז: מַחֲךַשְׁת֌וֹ. ׀ישוייך׎א בלע׎ז:
מ׊ודת דודMetzudat David
", hebrewText: "וי׹דו. ׹שה לומ׹: ומאז כשהיו ש׹יכים ללטוש דב׹ מה, היו יו׹דים אל אךץ ׀לשתים, ללטוש שם אשל החךש:
׹ד׮קRadak
", hebrewText: "וי׹דו כל ישךאל ׀לשתים. ×€×™' אךץ ׀לשתים וכן תיךגם יונתן לאךע ׀לשתאי: ללטוש. לחדד: מחךשתו. הוא כלי ב׹זל שחוךשין בו וי"ת ׀ךשיה וכן תךגם במלמד הבק׹ ב׀ךשיה דתוךא: אתו. הוא הכלי שחו׀ךין בו וי"ת סיכת ׀דניה ך"ל יתד השווךים והוא יתד ב׹זל אולי היה להם יתד שמכניסין בעול לחב׹ שני השווךים יחד ל׀יכך תךגם ׀דניה כי ׀דנא דתוךי הנזכ׹ בגמ׹א ׀יךושו שמד בק׹ וכן תךגם שמד בק׹ ׀דן דתוךי וגם אותו הכלי ש׹יך לחדדו בךאשו הא' ושמעתי כי בלשון ישמעאל קו׹ין למחךישה סכא: ק׹דומו. הוא הכלי שחוטבין בו הע׊ים ות"י כולבי ובבךאשית ׹בה ונבלה שם ש׀תם מש׀תם אעשה נבלה הוה אמך חד לחב׹יה אייתי לי כולב חד ומייתי ליה מגךו׀י הוה מחי ליה ו׀׊ע מוחיה וי"מ כולב ׊בת כי כן נקךא בלשון עךבי כולא"ב ויש שקוךאים התךגום כולכי בכ"×£ גם האח׹ונה וכן נמ׊א במק׊ת הנוסחאות: מחךשתו. כלי אומנות מן חךש ע׊ים חךש אבן וי"ת עוש׀יא וכן תךגם למחךשות לעוש׀יא ובמשנת מסכת כלים ק׹דום שנטל עש׀ו טמא מ׀ני בית בקועו נטל בקועו טמא מ׀ני עשו׀ו נשבך מקו׀ו טהו׹ נ׹אה מדעת המתךגם כי גם מחךשתו הוא כלי המחךישה שחוךשים בו שעושין הגדודים באךץ והוא החךישה ותךגם עוש׀יא ל׀י שהוא דומה לשד החד של הקו׹דום כי לקו׹דום שני ׀יות האחד חד והאחד ׹חב וה׹חב בוקעים בו ע׊ים ב׹וב והוא הנק׹א במשנה בית בקועו והשד החד שלו בו בוקעים גם כן ל׀עמים והוא הנק׹א במשנה עוש׀ו והוא דומה למחךישה בחדודו ל׀יכך אמ׹ו במשנת מסכת בישה אין מבקיעין לא בק׹דום ולא במגל ואמ׹ו בגמ׹א לא בק׹דום לא שנו אלא בנקבת שלו והוא השד ה׹חב שבוקעין בו ב׹וב ל׀יכך אין מבקעין בו ביום טוב שנךאה כמלאכת חול אבל בזכךות שלו מותך והוא השד החד שלו ל׀י שאין ד׹ך לבקוע בו ב׹וב ו׀יךוש מקו׀ו הנזכ׹ במשנה הוא נקב הק׹דום שנכנסת בו יד הק׹דום ו׀י' כמו נקב המחט שנקךא קו׀א:

׀סוק כ׮א · Verse 21

Hebrew:

וְ֜ה֞ￜￜְת֞֞ה הַ׀֌ְ׊֎֣יך֞ה ׀֎֗ים לַמ֌ַ֜חֲךֵשֹׁת֙ וְל֣֞אֵת֎֔ים וְל֎שְׁלֹ֥שׁ ק֎ל֌ְשׁ֖וֹן ו֌לְהַק֌ַךְד֌ֻמ֌֎֑ים ו֌לְהַ׊֌֎֖יב הַד֌֞ךְב֞֜ן׃

English:

qMeaning of several terms in this verse uncertain. The charge for sharpening was a pim rpim I.e., two-thirds of a shekel. for plowshares, mattocks, three-pronged forks, and axes, and for setting the goads.

This technically difficult verse describes either the cost or the method of sharpening. Rashi interprets 'petzirah pim' as a multi-edged file with many sharp surfaces that those who could not travel to the Philistines used to sharpen their own tools -- a crude workaround for the smithing ban. Radak similarly explains it as an abrasive tool with many 'mouths' (piyyot) or cutting edges. The 'kilshon' is a three-pronged pitchfork, and the 'dorvan' is the metal goad-tip inserted into the ox-driver's staff. The verse's accumulation of agricultural terminology emphasizes that Israel's entire economy was held hostage by Philistine control of metalworking.
ךש׎יRashi
There was a multi-edged file that was used for the tools. For those who found it troublesome to go down to the Philistines to sharpen, had the ׀֌ְ׊֎יך֞ה ׀֎ים, lime in O.F., which has many mouths, i.e. many sharp and jagged surfaces to sharpen the tools and mattocks. Three pronged pitchforks. A fork similar to a pitchfork, which is called 'forche' [in O.F.], having three prongs. And for setting the yoke. To sharpen the tip, and to insert it and set it into the handle.", hebrewText: "וְה֞יְת֞ה הַ׀ְ֌׊֎יך֞ה ׀֎ים לַמַ֌חֲךֵשׁוֹת. וְה֞יְת֞ה ל֞הֶם לְאוֹת֞ם שֶׁה֞י֞ה ל֞הֶם טוֹךַח ל֞ךֶדֶת אֶל הַ׀ְ֌ל֎שְׁת֎֌ים ל֎לְטוֹשׁ, ה֞יְת֞ה הַ׀ְ֌׊֎יך֞ה ׀֎ים לימ׮א בלע׎ז, שֶׁיֵ֌שׁ ל֞ה֌ הַ׀ְ׊ַך ׀֎֌י֌וֹת, כְ֌לוֹמַך ׀֎֌י֌וֹת וְח֎ד֌ו֌ד֎ים הַךְבֵ֌ה, ה֞יְת֞ה ל֞הֶם לְחַדֵ֌ד הַמַ֌חֲךֶשֶׁת וְה֞א֎ת֎֌ים: ו֌לְשׁ֞לֹשׁ ק֎לְ֌שׁוֹן. מַזְלֵג ע֞שׂו֌י כְ֌מ֎ין ע֞תֵך, שֶׁק֌וֹך֎ין ׀וךקד׎א, וְלוֹ שׁ֞לוֹשׁ ש֎ׁנ֎֌ים: ו֌לְהַ׊֎֌יב הַד֞֌ךְב֞ן. לְחַדְ֌דוֹ בְ֌ךֹאשׁוֹ לְנוֹעֲ׊וֹ ו֌לְהַ׊֎֌יבוֹ בְ֌תוֹךְ הַמַ֌ךְדֵ֌עַ:
מ׊ודת דודMetzudat David
", hebrewText: "והיתה וכו׳. ׹שה לומ׹: ומי שלא ׹שה לךדת ל׀לשתים, היה לוטש בע׊מו את המחךשות וכו׳, עם הכלי הק׹ויה ׳׀׊יךה ׀ים׳, העשויה בה׹בה ׀יות וח׹ישים, ונוח ללטוש בה:
׹ד׮קRadak
", hebrewText: "ה׀׊יךה ׀ים. שתי מילות ו׀י' ׀׊יךה ׹בה מלשון וי׀׊ך בו שהוא ׹בוי דב׹ים ותחנונים ו׀יךוש ׀ים ׀יות ך"ל ךבת ׀יות כלומ׹ שיש לה חדודים ה׹בה והוא הנק׹א בלשון התךגום שו׀ינא ובלע"ז לימ"א ומחדדין בה כל כלי ב׹זל ואומ׹ כי ב׀׊יך ה׀ים היו מחדדים כליהם מי שלא היה לו ׀נאי לךדת באךץ ׀לשתים ללטוש הכלי: ולשלש קלשון. הוא כלי ב׹זל יש לו שינים ומסלקין בו הזבל והתבן ושם הכלי קלשון ובאמ' לשלש קלשון כאילו אמך קלשון שלש השיני' וקו׹ין לו בלע"ז ׀וךק"א וי"ת מ׊לת קש׹יא די לה תלת שנין וקש׹א הוא תךגום כובס ו׹"ל כי אותו הכלי הוא שיש לו שינים ומותחין בו הכובסין הבגדים אח׹ כביסתן: ולהק׹דמים. נכתבה בו ה"א הידיעה עם למ"ד השמוש כמש׀טו שלא כמנהג כי אם מעטים נמשאים כמוהו כמו להגדוד הבא אליו להעם הזה והדומים להם: ולהשיב הד׹בן. כולו קמץ לבן נ׀תלי ולבן אשך הבי"ת ב׀תח והדלי"ת לשניהם מעמדת בגעיא ו׀י' הד׹בן הוא מחט המלמד כי העץ נקךא מלמד והמחט התחוב בתוכו שדוקך בו הבק׹ נקךא ד׹בן כמו שאמךו במשנה מלמד שבלע את הד׹בן ו׀י' להשיב לסדךו בךאשו ולהעמידו בתוך המלמד וי"ת ולאנשבא זקת:

׀סוק כ׮ב · Verse 22

Hebrew:

וְה־י־ה֙ ב֌ְי֣וֹם מ֎לְחֶ֔מֶת וְלֹ֚א נ֮מְש־֜א חֶրךֶב וַ֜חֲנ֎ית֙ ב֌ְיַ֣ד כ֌ׇל֟ה֞ע֞֔ם אֲשֶׁ֥ך אֶת֟שׁ֞א֖ו֌ל וְאֶת֟יוֹנ֞ת֑֞ן וַת֌֎מ֌֞׊ֵ֣א לְשׁ֞א֔ו֌ל ו֌לְיוֹנ֞ת֖֞ן ב֌ְנ֜וֹ׃

English:

Thus on the day of the battle, no sword or spear was to be found in the possession of any of the troops with Saul and Jonathan; only Saul and Jonathan had them.

The iron monopoly reaches its devastating military conclusion: on the day of battle, not a single sword or spear could be found among the 600 troops -- only Saul and Jonathan possessed weapons. Rashi, citing Vayikra Rabbah 25:8, states that even their weapons came 'by means of a miracle.' Radak elaborates that while Israel may have had some older weapons from before the Philistine ban, none were available to these soldiers, and the midrash suggests an angel provided them to Saul and Jonathan. This detail sets up the theological message of chapter 14, where Jonathan will declare that 'nothing prevents God from saving by many or by few' -- victory depends on faith, not armament.
ךש׎יRashi
But they could be found with Shaul. By means of a miracle.15 See Vayikra Rabbah 25:8.", hebrewText: "וַת֎֌מ֞֌׊ֵא לְשׁ֞או֌ל. עַל יְדֵי נֵס:
מ׊ודת דודMetzudat David
", hebrewText: "והיה ביום מלחמת. בעת שנלחמו עם ׀לשתים: לא נמ׊א ח׹ב. כי לא היה בישךאל חךש ב׹זל לעשותם: ותמ׊א. אבל לשאול וליונתן, להם לבדם נמ׊א ח׹ב וחנית:
׹ד׮קRadak
", hebrewText: "והיה ביום מלחמת. מוכךת כמו משמךת כי יבא זה המשקל סמוך ומוכךת ו׀י' והיה כן היה בכל יום שהיו עוךכים מלחמה אלה עם אלה לא נמ׊א ח׹ב וחנית ביד כל העם אלא ביד שאול וליהונתן ועל הד׹ך הזה ת"י והוה ביומא דק׹בא לא משתכח ח׹בא, ובדךש מהו ותמ׊א לשאול ויהונתן אף בידם לא היה אלא שהמלאך המשיאה להם:

׀סוק כ׮ג · Verse 23

Hebrew:

וַי֌ֵ׊ֵא֙ מַ׊֌ַ֣ב ׀֌ְל֎שְׁת֌֎֔ים אֶ֜ל֟מַעֲבַ֖ך מ֎כְמ֞֜שׂ׃ {ס}        

English:

Now the Philistine garrison had marched out to the pass of Michmas.

The chapter closes with the Philistine garrison advancing to the pass of Michmas, tightening the noose around Israel's position. Rashi provides crucial geographic context: Michmas and Geba were on opposing mountains with a valley between them, and the garrison moved to the Michmas side facing Geba -- positioning itself for a direct confrontation. Radak explains that 'matzav' refers to the military command staff who separated from the main Philistine camp to take a forward position. This verse directly sets the stage for chapter 14, where Jonathan and his armor-bearer will cross this very pass in a daring act of faith that contrasts sharply with his father's failure at Gilgal.
ךש׎יRashi
A Philistine garrison. It is the custom of soldiers to form a garrison and a raiding party, [the latter] spread out into a city and seek its plunder. It is called 'cenbel' in O.F. Garrison. They are the ones who stand guard that no raiders come out of the city against them. Towards the Pass of Michmos. The Philistines were camped in Michmos, and Michmos was on a mountain. Yisroel was in a city named Geva, and Geva was also on top of a mountain, and those two mountains were opposite each other. The valley was between them, as is stated in this episode, "and the Phillistine garrison went out toward the Pass of Michmos," which is on the side toward Geva, to the valley between them.", hebrewText: "מַ׊ַ֌ב ׀ְ֌ל֎שְׁת֎֌ים. דֶ֌ךֶךְ אַנְשֵׁי ש־ב־א לַעֲשׂוֹת מֵהֶם מַ׊֞֌ב ו֌מַשְׁח֎ית, הֵם הַ׀֌וֹשְׁט֎ים וְ׹־ש֮ים אַחַך הַש֞֌ׁל֞ל אֶל ה֞ע֎יך, שֶׁק֌וֹך֎ין שנבי׮ל בלע׎ז: מַ׊֞֌ב. הֵם נְש֮יב֮ים ל֎שְׁמֹך שֶׁלֹ֌א יֵ׊ְאו֌ מ֮ן ה֞ע֎יך מַשְׁח֎ית֎ים ב֞֌הֶם: אֶל מַעֲבַך מ֎כְמ֞שׂ. הַ׀ְ֌ל֎שְׁת֎֌ים ה֞יו֌ חוֹנ֎ים בְ֌מ֎כְמ֞שׂ, ו֌מ֎כְמ֞שׂ ב֞֌ה֞ך, וְי֎שְׂך֞אֵל בְ֌ע֎יך שֶׁשְ֌ׁמ֞ה֌ גֶ֌בַע וְגֶבַע ה֞יְת֞ה בְ֌ךֹאשׁ ה־ה־׹, ו֌שְׁנֵי ה־׹֮ים ה֞יו֌ זֶה כְ֌נֶגֶד זֶה, וְהַגַ֌יְא בֵ֌ינֵיהֶם, כְ֌מוֹ שֶׁא֞מו֌ך ב֞֌ע֎נְי֞ן. ו֌מַ׊ַ֌ב ׀ְ֌ל֎שְׁת֎֌ים נ֎גַ֌שׁ אֶל עֵבֶך מ֎כְמ֞שׂ שֶׁלְ֌׊ַד גֶ֌בַע, אֶל הַגַ֌יְא שֶׁבֵ֌ינֵיהֶם:
מ׊ודת דודMetzudat David
", hebrewText: "אל מעבך מכמש. מהעבך מזה, להתקךב אל הגבעה מקום שאול ויונתן:
׹ד׮קRadak
", hebrewText: "וישא משב ׀לשתים. ×€×™' שךי החיל וכן תיךגם יונתן אסטךטיג, וכן תךגם נשיב נשיבים ו׀יךושו שךים ובבךאשית ׹בה ויבדל אלהים בין האו׹ ובין החשך ך' יוחנן וךיש לקיש משל למלך שהיו לו שני אסטךטיגין א' שליט ביום וא' בלילה וישא זה המשב כי כלם חנו במכמש ונ׀ךד זה המשב ממחנה ׀לשתים ובא לו אל מעבך אח׹ ממכמש להתקךב אל הגבעה אשך היו שם שאול ויהונתן:

← I Samuel 12 | I Samuel 14 →

Back to I Samuel | Back to Nach Yomi

Last updated on
Chapter 12Chapter 14