Skip to Content
Nach YomiI Samuel · שמואל א׳Chapter 10

I Samuel 10

שמואל א׳ ׀ךק י׮

Section: נביאים · נביאים ךאשונים | Book: I Samuel | Chapter: 10 of 31 | Day: 55 of 742

Date: April 7, 2026

קלאוד על הנ׮ך

Chapter 10 of I Samuel is one of the most dramatically layered passages in all of the Former Prophets, weaving together private anointing, prophetic ecstasy, divine transformation, and public selection into a single, breathtaking narrative of kingship’s inauguration. The chapter opens in the intimate space between Samuel and Saul: the prophet takes a flask of oil (׀ך השמן) and pours it on Saul’s head, kissing him and declaring that God has anointed him as ruler (נגיד) over His inheritance. The use of a modest flask rather than a horn — as will later be used for David’s anointing — is noted by the Talmud (Megillah 14a) and the classical commentators as foreshadowing the impermanence of Saul’s dynasty. Radak observes that the private nature of this anointing, with no witnesses present, underscores that this is first and foremost a divine appointment, not yet a political one.

To confirm the legitimacy of this hidden anointing, Samuel provides Saul with three signs (אותות) of escalating spiritual significance. The first — meeting two men at Rachel’s tomb who will report the donkeys found — resolves the mundane errand that brought Saul to Samuel in the first place. The second — encountering three pilgrims at the terebinth of Tabor who will offer him bread — initiates Saul into the experience of being treated with a deference befitting his new station. The third and climactic sign — encountering a band of prophets at the Hill of God (גבעת האלהים) and being seized by the spirit of God (׹וח אלהים) — transforms Saul from within. The text’s declaration that “God gave him another heart” (ויה׀ך לו אלהים לב אח׹) suggests a genuine interior transformation, not merely an outward display. Rashi interprets this as Saul receiving a heart fit for kingship, while Metzudat David emphasizes that the prophetic spirit confirmed to Saul that Samuel’s words were truly from God.

The prophetic episode at Gibeah generates the famous proverb, “Is Saul too among the prophets?” (הגם שאול בנביאים). The astonishment of those who knew Saul previously reveals the gulf between his former obscurity and his sudden spiritual elevation. The anonymous bystander’s retort — “And who are their fathers?” — is interpreted variously by the commentators. Radak reads it as a defense of Saul: prophecy does not depend on lineage, so Saul’s background is irrelevant. Others see it as a subtle critique of ecstatic prophecy itself. What is most striking is Saul’s discretion afterward: when his uncle questions him about his journey, Saul mentions only the donkeys and says nothing about the kingship (דב׹ המלוכה). This restraint, which Rashi praises as genuine humility, stands in poignant contrast to the arrogance that will later undo him.

The chapter’s second half shifts from the private to the public sphere as Samuel convenes the people at Mizpah for a formal selection by lot (גו׹ל). Samuel frames the occasion with a sharp theological rebuke: God delivered Israel from Egypt and from every oppressor, yet the people have rejected their divine king by demanding a human one. The lot falls progressively on the tribe of Benjamin, the clan of the Matrites, and finally on Saul son of Kish — but Saul is nowhere to be found. He has hidden among the baggage (הכלים), a detail that has fascinated readers for millennia. Radak and Metzudat David interpret this as genuine humility — Saul shrank from the honor of kingship. Yet the narrative subtly raises the question of whether this reticence reflects noble modesty or a deeper unsuitability for the burdens of leadership, a tension that will haunt Saul’s entire reign.

When Saul is finally brought forth, his physical stature — standing a head taller than all the people — elicits the crowd’s acclamation: “Long live the king!” (יחי המלך). Samuel then expounds the “rules of the monarchy” (מש׀ט המלוכה) and records them in a document deposited before God, establishing a constitutional framework for this new institution. Yet the chapter ends on a divided note: upstanding men whose hearts God had touched accompany Saul home to Gibeah, but “sons of worthlessness” (בני בליעל) scorn him, asking, “How can this fellow save us?” Saul’s response — silence, holding his peace — is his finest moment in the narrative thus far. The seeds of both Saul’s greatness and his tragedy are planted in this single chapter: divine election and human doubt, prophetic transformation and political fragility, towering physical presence and the impulse to hide.

׀ךק י׮ · Chapter 10

׀סוק א׳ · Verse 1

Hebrew:

וַי֌֎ק֌ַ֚ח שְׁמו֌אֵ֜ל אֶת֟׀֌ַ֥ךְ הַשׁ֌ֶ֛מֶן וַי֌֎׊ֹ֥ק עַל֟ךֹאשׁ֖וֹ וַי֌֎שׁ֌֞קֵ֑הו֌ וַי֌ֹ֕אמֶך הֲל֗וֹא כ֌֎֜י֟מְשׁ֞חֲך֧֞ יְהֹו֛֞ה עַל֟נַחֲל֞ת֖וֹ לְנ֞ג֎֜יד׃

English:

Samuel took a flask of oil and poured some on Saul’saSaul’s Heb. “his.” head and kissed him, and said, “GOD herewith anoints you rulerbanoints you ruler Septuagint and Vulgate read “anoints you ruler over God’s people Israel, and you will govern the people of GOD and deliver them from the hands of their foes round about. And this is the sign for you that GOD anoints you.” over this people—God’s own.

Samuel privately anoints Saul by pouring oil from a flask (pakh) on his head -- a modest vessel that the Talmud (Megillah 14a) contrasts with the horn used for David, hinting that Saul's dynasty will not endure. Radak explains that the private, unwitnessed nature of the anointing emphasizes this is a divine appointment, not yet a political one. Metzudat David notes that Samuel's words affirm the anointing as authentically commanded by God.
מ׊ודת דודMetzudat David
", hebrewText: "הלא. באמת הדב׹ אשך משחך ה׳ על ידי:
׹ד׮קRadak
", hebrewText: "את ׀ך השמן. לא היה זה השמן המשחה כי לא היו משוחים ממנו אלא מלכי בית דוד אבל שמן א׀ךסמון היה ואמ׹ו שאול ויהוא שנמשחו ב׀ך לא נמשכה מלכותן דוד ושלמה שנמשחו בק׹ן נמשכה מלכותן: וישקהו. בדךש כל נשיקות הם של תי׀לות חוץ מג' נשיקות נשיקה של גדולה נשיקה של ׀ךקים נשיקה של ׀ךישות, נשיקה של גדולה וישוק על ךאשו וישקהו, נשיקה של ׀ךקים וילך וי׀גשהו בה׹ האלהים וישק לו, נשיקה של ׀ךישות ותשק עך׀ה לחמותה, ך' תנחומא אומ׹ אף נשיקה של קךיבות שנאמך וישק יעקב ל׹חל למה שהיתה קךובתו: הלא כי משחך. מלת הלא תבא במקומות לחזק הדב׹ ולז׹ז האדם וכן הלא שלחתיך הלא שמעת בתי והדומים להם:

׀סוק ב׳ · Verse 2

Hebrew:

ב֌ְלֶכְת֌ְך֞ր הַי֌וֹם֙ מֵ֜ע֎מ֌֞ד֎֔י ו֌מ֞׊֞֩את֞֩ שְׁנֵ֚י אֲנ֞שׁ֎֜ים ע֎ם֟קְבֻךַ֥ת ך֞חֵ֛ל ב֌֎גְב֥ו֌ל ב֌֎נְיￜￜמ֎֖ן ב֌ְ׊ֶלְ׊ַ֑ח וְא֞מְך֣ו֌ אֵלֶ֗יך֞ נ֎מְ׊ְאրו֌ ה֞אֲתֹנוֹת֙ אֲשֶׁ֣ך ה֞לַ֣כְת֌֞ לְבַק֌ֵ֔שׁ וְה֎נ֌ֵ֚ה נ֞טַրשׁ א־ב֮֙יך־֙ אֶת֟ד֌֎בְךֵ֣י ה֞אֲתֹנ֔וֹת וְד֞אַրג ל֞כֶם֙ לֵאמֹ֔ך מ֥֞ה אֶעֱשֶׂ֖ה ל֎בְנ֎֜י׃

English:

When you leave me today, you will meet two men near the tomb of Rachel in the territory of Benjamin, at Zelzah,cat Zelzah Meaning of Heb. uncertain. and they will tell you that the donkeys you set out to look for have been found, and that your father has stopped being concerned about the donkeys and is worrying about you, saying: ‘What shall I do about my son?‘

Samuel gives Saul the first of three confirmatory signs: two men near Rachel's Tomb will tell him the donkeys have been found and his father now worries about him. Rashi, citing Tosefta Sotah, resolves the geographic difficulty -- the men are currently at Rachel's Tomb but Saul will meet them in Benjamin's territory at Zelzah. This sign resolves the mundane errand that brought Saul to Samuel, clearing the way for his new mission.
ךש׎יRashi
By Rochel's Tomb, at the border of Binyomin. Isn't Rochel's Tomb within Yehudah's border, in Beis Lechem? [The answer is that] they are now by Rochel's Tomb, but, 'when you will meet them, you will find them within Binyomin's border, in Tzeltzoch.' Thus was taught by the Tosefta of [Maseches] Sotah.111:7. Tzeltzoch is a combination of the words ׊ֵל לַ׊֌ַח of the Holy One, Blessed is He, Who is pure and ruddy;2Shir Hashirim 5:10. and this is Yerusholayim. And is worrying about you. Has fears concerning you; every expression of ד֌ְא֞ג֞ה [worry] is an expression of fear; dementer in O.F.", hebrewText: "ע֎ם קְבֻךַת ך֞חֵל ב֎֌גְבו֌ל ב֎֌נְי֞מ֎ן. וַהֲלֹא קְבו֌ךַת ך֞חֵל ב֎֌גְבו֌ל יְהו֌ד֞ה בְ֌בֵית לֶחֶם, אֶל֞֌א עַכְשׁ֞יו הֵם ב֎֌קְבו֌ךַת ך֞חֵל, ו֌כְשֶׁת֎֌׀ְגַ֌ע ב֞֌הֶם ת֎֌מְ׊֞אֵם ב֎֌גְבו֌ל ב֎֌נְי֞מ֎ן בְ֌׊ֶלְ׊ַח, כ֞֌ךְ שְׁנו֌י֞ה בְ֌תוֹסֶ׀ְת֞֌א דְ֌סוֹט֞ה (׀ךק יא): ׊ֶלְ׊ַח. ׊ֵל לַ׊ַ֌ח שֶׁל הַק֞֌דוֹשׁ ב֞֌ךו֌ךְ הו֌א, שֶׁהו֌א ׊ַח וְא֞דוֹם, וְה֮יא יְךו֌שׁ֞לַי֎ם: וְד֞אַג ל֞כֶם. י֮י׹־א עֲלֵיכֶם, כ֞֌ל לְשׁוֹן ׳דְ֌א֞ג֞ה׳, לְשׁוֹן ׳י֎ךְא֞ה׳, דושטי׎ך בלע׎ז:
מ׊ודת דודMetzudat David
", hebrewText: "בלכתך. לאמת בלבבו דב׹ המלוכה, אמך לו אותות, האחת היא, שאמך לו בלכתך וכו׳: עם קבוךת ׹חל. ׹שה לומ׹: אשך הם עתה סמוך לקבוךת ׹חל, ואתה הולך והם באים, ותמ׊אם בגבול בנימין בשלשח: והנה נטש. כאומ׹ הנה בהמשאם עזב דאגה קטנה, ובא לו על ידם דאגה גדולה, ואומ׹ מה אעשה למשוא את בני:
׹ד׮קRadak
", hebrewText: "בלכתך היום. אמ׹ו ךבותינו ז"ל היכן משינו שנקבךה ׹חל בשלשח בגבול בנימן והלא לא נקב׹ה אלא בבית לחם שנאמך ותמת ׹חל ותקבך בד׹ך א׀ךת הוא בית לחם, ואין בית לחם אלא חלקו של יהודה שנאמך ואתה בית לחם א׀ךתה וגו' אלא כך אמך לו עכשיו שאני מדב׹ עמך הנה הם עם קבוךת ׹חל הנה הם באים ואתה הולך ואתה מושא אותם בגבול בנימן בשלשח: והנה נטש אביך. ׀יךוש קודם שנמ׊או האתונות:

׀סוק ג׳ · Verse 3

Hebrew:

וְח֞לַ׀ְת֌֚֞ מ֎שׁ֌֞֜ם ו־ה־֗לְא־ה ו֌ב֞֙את֞֙ עַד֟אֵל֣וֹן ת֌֞ב֔וֹך ו֌מְ׊֞אրו֌ך֞ שׁ֌֞ם֙ שְׁלֹשׁ֣֞ה אֲנ֞שׁ֎֔ים עֹל֎֥ים אֶל֟ה֞אֱלֹה֎֖ים ב֌ֵ֜ית֟אֵ֑ל אֶח֞֞ד נֹשֵׂ֣א ׀ שְׁלֹשׁ֣֞ה גְד־י֮֗ים וְאֶח֞ד֙ נֹשֵׂ֗א שְׁלֹ֙שֶׁת֙ כ֌֎כ֌ְך֣וֹת לֶ֔חֶם וְאֶח֖֞ד נֹשֵׂ֥א נֵבֶל֟י֞֜י֎ן׃

English:

You shall pass on from there until you come to the terebinth of Tabor. There you will be met by three men making a pilgrimage to God at Bethel. One will be carrying three kids, another will be carrying three loaves of bread, and the third will be carrying a jar of wine.

The second sign: at the terebinth of Tabor, three pilgrims heading to the sacred site at Bethel will meet Saul, carrying goats, bread, and wine for offerings. Radak explains that Bethel retained its sanctity from Jacob's altar and was a place of prayer and prophecy even in this period. Metzudat David identifies this as the second confirmatory sign, escalating from the mundane first sign toward the spiritual climax of the third.
ךש׎יRashi
Eilon Tavor. The plain of Tavor.", hebrewText: "אֵלוֹן ת֞֌בוֹך. ׎מֵישַׁך ת֞֌בוֹך׎:
מ׊ודת דודMetzudat David
", hebrewText: "וחל׀ת. והאות השני הוא, כאשך תעבוך משם והלאה וכו׳: בית אל. זה שילה שעמד בה בית אלהים:
׹ד׮קRadak
", hebrewText: "אלון תבוך. כתךגומו מישך תבוך: עולים אל האלהים בית אל. הוא לוז שקךאו יעקב בית אל ושם היה המזבח שבנה יעקב ובשעת היתך הבמות היו מק׹יבים שם ואותו הבית היה קדוש והיו באים שם ישךאלים באותו הזמן להת׀לל בזכות יעקב וכן אמך על זה יעקב יהיה בית האלהים ואף על ×€×™ שהדךש יש לו ד׹ך אחךת בזה זה שכתבנו הוא הנ׹אה ל׀י ׀שטי ה׀סוקים כי בית אל היה מקום קדוש לעולם ומקום מזבח והיו באים להת׀לל שם והיה מקום נבואה כמו שאמך וזה שעך השמים ×€×™' שעך לידע ממנו מה שגוזךין בתחתונים מן השמים ואמ׹ הושע בית אל ימשאנו ושם ידב׹ עמנו ותךגם יונתן עולים אל האלהים דסלקין למיסגד קדם ה' לבית אל:

׀סוק ד׳ · Verse 4

Hebrew:

וְשׁ֞אֲל֥ו֌ לְך־֖ לְשׁ֞ל֑וֹם וְנ֞תְנրו֌ לְך־֙ שְׁת֌ֵי֟לֶ֔חֶם וְל֞קַחְת֌֖֞ מ֎י֌֞ד֞֜ם׃

English:

They will greet you and offer you two loaves of bread, which you shall accept.

The pilgrims will greet Saul respectfully and offer him two loaves of bread, which he is to accept. Radak explains the discrepancy between the three loaves mentioned in verse 3 and the two offered here -- the pilgrims also carried smaller bread-cakes, and they gave Saul two of those while keeping the larger loaves for their offering. This unsolicited gift of deference foreshadows the honor that awaits Saul as king.
׹ד׮קRadak
", hebrewText: "שתי לחם. תךגם יונתן תךתין ג׹ישן דלחם ׀יךושו חלות לחם ושלשה ככךות לחם תךגום תלתא ׀יתין דלחם והככךות הם גדולות מן החלות נ׹אה כי אותו שהיה נושא שלשה ככךות לחם היה נושא גם כן חלות לחם וזכ׹ גם כן הככךות ל׀י שהם הגדולות ולא זכ׹ הקטנות כי לא יתכן כי אם לא היו נושאים אלא ג' ככךות לחם שיתנו לשאול ונעךו שתים ולא ישאךו עמהם אלא ככ׹ אחד והם היו שלשה אלא כי גם חלות לחם היו נושאים שתים או שלשה ונתנו לשאול ונעךו שתי חלות לחם ואח׹ שזכך ככךות וזכ׹ חלות ידועה הוא שלא יק׹או הככךות חלות וכן כתוב בתוךה וככ׹ לחם אחת וחלת לחם אחת:

׀סוק ה׳ · Verse 5

Hebrew:

אַ֣חַך כ֌ֵ֗ן ת֌֞בוֹא֙ ג֌֎בְעַ֣ת ה֞אֱלֹה֎֔ים אֲשֶׁך֟שׁ֖֞ם נְ׊֎בֵ֣י ׀ְל֎שְׁת֌֎֑ים ו֎יה֎י֩ כְבֹאֲך֚֞ שׁ֞֜ם ה֞ע֎֗יך ו֌׀֞גַעְת֌֞֞ חֶրבֶל נְב֮א֮ים֙ יֹךְד֎֣ים מֵהַב֌֞מ֞֔ה וְל֎׀ְנֵיהֶ֞ם נֵրבֶל וְתֹף֙ וְח֞ל֎֣יל וְכ֎נ֌֔וֹך וְהֵ֖מ֌֞ה מ֎֜תְנַב֌ְא֎֜ים׃

English:

After that, you are to go on to the Hilldthe Hill Or “Gibeah.” of God, where the Philistine prefects reside. There, as you enter the town, you will encounter a band of prophets coming down from the shrine, preceded by lyres, hand-drums, flutes, and harps, and they will be speaking in ecstasy.espeaking in ecstasy In contrast to others “prophesying”.

The third and climactic sign: at Gibeah of God, where the Ark rests and Philistine prefects are stationed, Saul will encounter a band of prophets descending from the high place with musical instruments, prophesying in ecstasy. Rashi identifies this as Gibeah of Kiryat Yearim. Metzudat David connects the music to the principle that the Divine Presence rests only through joy (Shabbat 30b). Radak notes that Samuel hinted at two things -- both prophetic transformation and that Saul would eventually overthrow these Philistine garrisons.
ךש׎יRashi
The hill of God. The hill of Kiryas Ye'arim, where the Ark of God was now resting. Philistine officers. Officers whom they had appointed over Yisroel, for they [the Philistines] were ruling over them and stationing officers in the cities of Yisroel.3The Philistines had been conquering parts of Eretz Yisroel and had appointed officers to govern the areas that they dominated.—Mahri Kra A band of prophets. Targum Yonoson renders, 'a band of scribes.' 'חֶבֶל' is a band, similar to, 'the חֶבְלֵי of the wicked surrounded me'4II Shmuel 22:6. [rendered by Targum as], 'the bands of the wicked surrounded me.' From the high place. Targum Yonoson renders, 'from the banquet hall.'", hebrewText: "ג֎֌בְעַת ה֞אֱלֹה֎ים. ג֎֌בְעַת ק֎ךְיַת יְע֞ך֎ים, אֲשֶׁך עַכְשׁ֞יו אֲךוֹן ה֞אֱלֹה֎ים שׁ֞ם: נְ׊֎יבֵי ׀ְל֎שְׁת֎֌ים. סַךְד֎֌יוֹטוֹת שֶׁמ֎֌נ֌ו֌ עַל י֎שְׂך֞אֵל, שֶׁה֞יו֌ ךוֹד֎ין ב֞֌ה֌, ו֌מוֹש֎ׁיב֎ים נְש֮יב֮ים בְ֌ע֞ךֵי י֎שְׂך֞אֵל: חֶבֶל נְב֮יא֮ים. ת֎֌ךְגֵ֌ם יוֹנ֞ת֞ן: ׎ס֎יעַת ס֞׀ְךַי֞֌א׎. חֶבֶל: ס֎יע֞ה, וְכֵן ׎חֶבְלֵי שְׁאוֹל סְב֞בו֌נ֎י׎ (שמואל ב כב:ו), ׎מַשְׁךְיַת ךְש֎ׁיעַי֞֌א אַקְ׀ו֌נ֎י׎: מֵהַב֞֌מ֞ה. ת֎֌ךְגֵ֌ם יוֹנ֞ת֞ן: ׎מ֎בֵ֌ית א֎סְח֞ךו֌ת֞א׎:
מ׊ודת דודMetzudat David
", hebrewText: "אח׹ כן. והאות השלישי, כאשך תבוא אל גבעת האלהים והיא קךית יעךים, שעמד הא׹ון שם בגבעה כמו שכתוב למעלה (ז א): נבל וכו׳. בכדי לשמחם להשךות הנבואה עליהם, כי אין השכינה שוךה אלא מתוך שמחה, (שבת ל ב) וכן נאמך באלישע (מלכים ב טו ג): והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ה׳:
׹ד׮קRadak
", hebrewText: "גבעת האלהים. תךגם יונתן לגבעת' די בה א׹ונא דה' והיא גבעת קךית יעךים כי שם היה הא׹ון מיום שהשיבוהו ׀לשתים עד שהעלהו דוד משם: אשך שם נשיבי ׀לשתים. שהיו ׀לשתים מושלים בישךאל והיו להם נשיבים ממונים על ישךאל שם וכן גבע בנימן כמו שאמך בדוד כשהיה מושל באדום וישם באדום נשיבים והממונה על דב׹ נקךא נשיב שמעמידין אותו עליהם, ואמ׹ לו שמואל כי שם ת׊לח עליו ׹וח ה' לשני דב׹ים האחד ל׀י שהיה שם הא׹ון והשני ל׀י שהיו שם נשיבי ׀לשתים ׹מז לו כי הוא יסיךם משם ויושיע ישךאל מידם: חבל נביאים. תךגם יונתן סיעת ס׀ךיא ׹ושה לומ׹ תלמידים כי תלמידי חכמים נק׹או סו׀ךים ואלה היו תלמידי הנביאים הגדולים והתלמידים היו נק׹אים בני הנביאים והנביאים הגדולים שהיו באותו הזמן מעלי עד דוד היו אלקנה ושמואל וגד ונתן ואסף והימן וידותון: מהבמה. כי שם בקךית יעךים היה במה: ול׀ניהם נבל ותוף וחליל וכנו׹. כי ׹וח הקדש אינה שוךה אלא מתוך שמחה: והמה מתנבאים. תךגם יונתן משבחין כלומ׹ נבואתם היתה שיךות ותושבחות לאל נאמךות ב׹וח הקדש:

׀סוק ו׳ · Verse 6

Hebrew:

וְ׊֞לְח֞րה ע֞לֶ֙יך֞֙ ך֣ו֌חַ יְהֹו֞֔ה וְה֎תְנַב֌֎֖ית֞ ע֎מ֌֑֞ם וְנֶהְ׀֌ַכְת֌֖֞ לְא֎֥ישׁ אַחֵ֜ך׃

English:

The spirit of GOD will grip you, and you will speak in ecstasy along with them; you will become a different person.

Samuel foretells the most transformative moment: God's spirit will come upon Saul, he will prophesy with the band of prophets, and he will become 'a different person.' Radak interprets this transformation as receiving an extra measure of spirit -- both prophetic capacity and the grandeur befitting a ruler. Metzudat David explains simply that until now Saul was not a prophet, and this inner change would confirm that his appointment was genuinely divine.
מ׊ודת דודMetzudat David
", hebrewText: "ושלחה. תעבוך עליך ׹וח ה׳ ותנבא עמם, ותהיה נה׀ך לאיש אח׹, כי עתה אינך נביא:
׹ד׮קRadak
", hebrewText: "ושלחה עליך ׹וח ה'. תעבוך ותנוח עליך ׹וח נבואה: והתנבית. בא על ד׹ך בעלי הה"א: ונה׀כת לאיש אח׹. ׹ושה לומ׹ שתהיה לך ׹וח יתיךא ו׹וח נבואה ושךךה וזהו שאמך גם כן ויה׀וך לו אלהים לב אח׹:

׀סוק ז׳ · Verse 7

Hebrew:

וְה־י־֗ה כ֌֎֥י (תבאינה) [ת֞בֹ֛אנ֞ה] ה֞אֹת֥וֹת ה֞אֵ֖ל֌ֶה ל־֑ךְ עֲשֵׂրה לְך־֙ אֲשֶׁ֣ך ת֌֎מְ׊֣֞א י֞דֶ֔ך֞ כ֌֎֥י ה֞אֱלֹה֎֖ים ע֎מ֌֞֜ךְ׃

English:

And once these signs have happened to you, act when the occasion arises,fact when the occasion arises See 11.5–13. for God is with you.

Samuel instructs Saul that once the three signs are fulfilled, confirming the truth of the anointing, he should act decisively as God is with him. Rashi explains that the fulfillment of the signs guarantees the kingship itself will be fulfilled, and Saul should prepare royal garments and court protocol. Radak suggests this is a veiled reference to the upcoming war against Nahash the Ammonite (chapter 11), where Saul will first exercise his royal authority.
ךש׎יRashi
And when these signs come upon you. And you will realize that my words are true; for just as these signs will come to you, so will the matter of the kingship be fulfilled.5And therefore 'prepare yourself...' Prepare yourself as well as you can. [Targum renders,] 'prepare for yourself regal garments, and make ready for yourself the court ritual,' as well as you can.", hebrewText: "כ֎֌י ת֞בֹאנ֞ה ה֞אֹתוֹת ה֞אֵלֶ֌ה ל־ךְ. וְתֵדַע כ֎֌י דְ֌ב֞ךַי אֱמֶת, ו֌כְשֵׁם שֶׁב֞֌או֌ לְך־ אוֹתוֹת הַל֞֌לו֌, כ֞֌ךְ י֎תְקַיֵ֌ם דְ֌בַך הַמְ֌לו֌כ֞ה: עֲשֵׂה לְך־ אֲשֶׁך ת֎֌מְ׊֞א י֞דֶך֞. ׎אַתְק֎ין ל־ךְ מ֞אנֵי מַלְכו֌ת֞א׎, וְה֞כֵן לְך־ טַכְס֎יסֵי הַמְ֌לו֌כ֞ה כְ֌מוֹ שֶׁת֌ו֌כַל:
מ׊ודת דודMetzudat David
", hebrewText: "עשה לך. התקן לך כלי מלכות ×›×€×™ יכולתך, כי האלהים עמך ומלוך תמלוך:
׹ד׮קRadak
", hebrewText: "כי תבאינה. כתוב ביו"ד כמו תבאינה בהיכל מלך שנקךאת האל"×£ והיו"ד למשך אבל זה נקךא תבאנה בהעלם האל"×£ והכתיב והק׹י שניהם אחד ושניהם נכונים בלשון כמו תשובנה ותשובינה: עשה לך אשך תמ׊א ידך. כלומ׹ כל מה שתך׊ה לעשות עשה כי האלהים עמך ויש ל׀ךש כי ׹מז לו בזה הדב׹ על מלחמת נחש העמוני ויונתן תךגם אתקן לך מאני מלכותא:

׀סוק ח׳ · Verse 8

Hebrew:

וְי֞ךַדְת֌֣֞ לְ׀֞נַי֮ הַג֌֎לְג֌֞ל֒ וְה֎נ֌ֵրה א֞נֹכ֎י֙ יֹךֵ֣ד אֵלֶ֔יך֞ לְהַעֲל֣וֹת עֹל֔וֹת ל֎זְב֌ֹ֖חַ ז֎בְחֵ֣י שְׁל֞מ֎֑ים שׁ֎בְעַ֚ת י֞מ֎րים ת֌וֹחֵל֙ עַד֟ב֌וֹא֎֣י אֵלֶ֔יך֞ וְהוֹדַעְת֌֎֣י לְך־֔ אֵ֖ת אֲשֶׁ֥ך ת֌ַעֲשֶׂ֜ה׃

English:

After that, you are to go down to Gilgal ahead of me, and I will come down to you to present burnt offerings and offer sacrifices of well-being. Wait seven days until I come to you and instruct you what you are to do next.”

Samuel gives Saul a crucial instruction for the future: after becoming king, he must go to Gilgal and wait seven days for Samuel to arrive and offer sacrifices. Radak explains that this command was given now, at the very inception of kingship, as the first test of Saul's obedience -- if he keeps it, his dynasty will endure; if not, it will not. This verse plants the seed of Saul's eventual downfall in chapter 13, when he fails to wait and offers the sacrifices himself.
ךש׎יRashi
Then you shall go down to Gilgol ahead of me. After you reign, you shall come down to Gilgol before me, i.e., before I go down. And I will go down to you. At the end of seven days after you will have gone down. Wait. You shall wait.", hebrewText: "וְי֞ךַדְת֞֌ לְ׀֞נַי הַג֎֌לְג֞֌ל. ו֌לְאַחַך שֶׁת֎֌מְלוֹךְ, תֵ֌ךֵד הַג֎֌לְג֞֌ל לְ׀֞נַי, קֹדֶם שֶׁאֵךֵד אֲנ֎י: וְה֎נֵ֌ה א֞נֹכ֎י יֹךֵד אֵלֶיך֞. לְסוֹף ש֎ׁבְעַת י־מ֮ים שֶׁתֵ֌ךֵד אַת֞֌ה: ת֌וֹחֵל. תַ֌מְת֎֌ין:
מ׊ודת דודMetzudat David
", hebrewText: "ויךדת ל׀ני הגלגל. הזהי׹ו ואמ׹ לו, לאח׹ שתמלוך כאשך תךד הגלגל בעת המלחמה עם ׀לשתים, והנה תךד שם קודם שאךד אני, ותמתין אז שבעת ימים עד בואי, כי אני אעלה העולות לה׳, ושם אודיע לך את אשך תעשה בדב׹ המלוכה [ ול׀י שלא המתין, כעס עליו ולא אמך לו גם אז ]:
׹ד׮קRadak
", hebrewText: "שבעת ימים תוחל. ×€×™' מיום ה׀ךדי ממך בגלגל וזה היה אח׹ חידוש המלוכה כי בחידוש המלוכה שניהם באו הגלגל יחד עם כל ישךאל ואח׹ שדבך שמואל דב׹יו הלך לו ובח׹ לו שאול שלשת אל׀ים ויתך העם שלח לאוהליו ומיום שנ׀ךד שמואל משאול שם בגלגל אמך לו שייחל לו שבעה ימים עד שיבא אליו ושאול לא ישא מן הגלגל אלא היה שם מחדש המלוכה עד שעת המלחמה כמו שאמך ושאול עודנו בגלגל ומה שאמך לו זה הדב׹ עתה ולא המתין לו עד שיהיו בגלגל וי׀ךד ממנו שיאמך לו אז שבעת ימים תוחל עד בואי אליך מ׀ני שעתה כשדבך לו בדב׹ המלוכה ׹מז לו בזה הדב׹ תתקיים לו המלוכה אם לאו זו היא משוה ךאשונה ש׊והו ואם יעמוד בה תתקיים בידו המלוכה ואם לאו לא תתקיים ל׀יכך אמך והודעתי לך את אשך תעשה כלומ׹ אז אודיע אותך מה יהיה ממלכותך:

׀סוק ט׳ · Verse 9

Hebrew:

וְה־י־֗ה כ֌ְהַ׀ְנֹתրוֹ שׁ֎כְמוֹ֙ ל֞לֶ֙כֶת֙ מֵע֎֣ם שְׁמו֌אֵ֔ל וַי֌ַהֲ׀ׇךְ֟ל֥וֹ אֱלֹה֎֖ים לֵ֣ב אַחֵ֑ך וַי֌֞בֹ֛או֌ כ֌ׇל֟ה֞אֹת֥וֹת ה֞אֵ֖ל֌ֶה ב֌ַי֌֥וֹם הַה֜ו֌א׃ {ס}        

English:

As [Saul] turned around to leave Samuel, God gave him another heart; and all those signs were fulfilled that same day.

The moment Saul turns to leave Samuel, God transforms his inner being, giving him 'another heart' -- and all three signs come true that very day. Rashi interprets the new heart as a spirit of royal power and courage. Metzudat David understands it as the magnanimity of spirit befitting a king. The immediate fulfillment of every sign on the same day provides overwhelming confirmation of the divine appointment.
ךש׎יRashi
Transformed his heart. [To] a spirit of royal power.", hebrewText: "לֵב אַחֵך. ךו֌חַ גְ֌בו֌ךַת מַלְכו֌ת:
מ׊ודת דודMetzudat David
", hebrewText: "לב אח׹. ׹שה לומ׹: גודל לבב כאשך ׹אוי למלך:

׀סוק י׮ · Verse 10

Hebrew:

וַי֌֞בֹրאו֌ שׁ֞ם֙ הַג֌֎בְע֞֔ת֞ה וְה֎נ֌ֵ֥ה חֶבֶל֟נְב֎א֎֖ים ל֎קְך֞את֑וֹ וַת֌֎׊ְלַրח ע֞ל֞יו֙ ך֣ו֌חַ אֱלֹה֎֔ים וַי֌֎תְנַב֌ֵ֖א ב֌ְתוֹכ֞֜ם׃

English:

And when they came there, to the Hill,gthe Hill Or “Gibeah.” he saw a band of prophets coming toward him. Thereupon the spirit of God gripped him, and he spoke in ecstasy among them.

The third sign is fulfilled: arriving at Gibeah, Saul encounters the band of prophets and the spirit of God seizes him, causing him to prophesy among them. This is the culmination of the three-sign sequence and the visible manifestation of Saul's inner transformation described in the previous verse. The public nature of this ecstatic episode will generate astonishment among those who knew Saul and give rise to a lasting proverb in Israel.

׀סוק י׮א · Verse 11

Hebrew:

וַיְה֎֗י כ֌ׇל֟י֜וֹדְעוֹ֙ מֵא֎ת֌ְמ֣וֹל שׁ֎לְשֹׁ֔ם וַי֌֎ךְא֕ו֌ וְה֎נ֌ֵ֥ה ע֎ם֟נְב֎א֎֖ים נ֎ב֌֑֞א {ס}        וַי֌ֹ֚אמֶך ה֞ע֞֜ם א֎֣ישׁ אֶל֟ךֵעֵ֗הו֌ מַה֟ז֌ֶה֙ ×”Öž×™ÖžÖ£×” לְבֶן֟ק֎֔ישׁ הֲגַ֥ם שׁ֞א֖ו֌ל ב֌ַנ֌ְב֎יא֎֜ים׃

English:

When all who knew him previously saw him speaking in ecstasy together with the prophets, the people said to one another, “What’s happened to the son of Kish?hthe son of Kish To refer to a person merely as “the son (ben) of
” is slighting; cf. 20.27, 30, 31; Isa. 7.4. Is Saul too among the prophets?”

Those who had known Saul previously are astonished to see him prophesying among the prophets, and they ask dismissively about 'the son of Kish' -- a deliberately slighting form of address. This gives rise to the famous proverb 'Is Saul too among the prophets?' expressing incredulity at the gap between Saul's former obscurity and his sudden spiritual elevation. Metzudat David explains their surprise: Saul's father was no prophet, so how could prophecy have come to him?
מ׊ודת דודMetzudat David
", hebrewText: "מה זה היה. ׹שה לומ׹: מה זה הסיבה לבן קיש להתנבאות, וכי אביו נביא, להתנבאות גם הוא, וכי גם שאול יהיה בין הנביאים ודומה להם, וכי מאין באה לו הנבואה:
׹ד׮קRadak
", hebrewText: "מאתמול. בחי׹ק האלף ודגש התי"ו:

׀סוק י׮ב · Verse 12

Hebrew:

וַי֌ַ֚עַן א֎֥ישׁ מ֎שׁ֌֛֞ם וַי֌ֹ֖אמֶך ו֌מ֎֣י אֲב֎יהֶ֑ם עַל֟כ֌ֵן֙ ה֞יְת֣֞ה לְמ֞שׁ֞֔ל הֲגַ֥ם שׁ֞א֖ו֌ל ב֌ַנ֌ְב֎א֎֜ים׃

English:

But another fellow there spoke up and said, “And who are their fathers?” Thus the proverb arose: “Is Saul too among the prophets?”

An anonymous bystander defends Saul with the retort 'And who are their fathers?' -- meaning prophecy does not come through lineage, so there is no reason to be surprised. Rashi and Radak both interpret this as arguing that God is the true 'father' (teacher) of all prophets, and He can bestow the spirit on whomever He chooses. This exchange crystallizes a key theological principle: divine election transcends human pedigree, a theme that runs throughout the book of Samuel.
ךש׎יRashi
And who is their father? Why do you wonder about the matter as to who is the father of the prophets? Is prophecy hereditary?6Or can mean 'Who is their teacher?' for one's teacher is called his father as in II Melachim 2:12. He implied to the people that 'ה is their teacher and just as He teaches the other prophets, He can teach Shaul too.—Radak", hebrewText: "ו֌מ֎י אֲב֎יהֶם. מ־ה תֵ֌ימַה֌ לְך־ בַ֌ד֞֌ב֞ך מ֮י אֲב֎יהֶם שֶׁל נְב֮יא֮ים, וְכ֮י נְבו֌א֞ה יְךו֌שׁ֞ה ה֮יא:
מ׊ודת דודMetzudat David
", hebrewText: "משם. מן הגבעה: ומי אביהם. ׹שה לומ׹: מה תתמהו, וכי מי אביהם של כל חבל הנביאים, הלא גם אביהם של אלו לא נביאים היו: היתה למשל. בבוא אדם למעלה שלא הו׹גל בה, אמ׹ו עליו במשל, הגם שאול בנביאים:
׹ד׮קRadak
", hebrewText: "ומי אביהם. תךגם יונתן ומאן ׹בהון וכן הוא ה׀יךוש מי המלמד אלה הנביאים ומשךה עליהם ׹וח נבואה ואין לתמוה בזה כי הקדוש ב׹וך הוא המלמד אלה הנביאים מלמד גם כן זה, ויש מ׀ךשים אביהם כמשמעו ל׀י שאמךו מה זה היה לבן קיש אמ׹ו ואלה הנביאים מי אביהם וכי מאביהם היה להם הנבואה שאתם תמהים על בן קיש: על כן היתה למשל. ׀יךוש זאת האמי׹ה היתה למשל מהיום ההוא ומעלה כשהיה אדם ש׀ל עולה במעלה היה אומ׹ הגם שאול בנביאים:

׀סוק י׮ג · Verse 13

Hebrew:

וַיְכַל֙ מֵ֜ה֎תְנַב֌֔וֹת וַי֌֞בֹ֖א הַב֌֞מ֞֜ה׃

English:

And when he stopped speaking in ecstasy, he entered the shrine.

After the prophetic ecstasy subsides, Saul enters the shrine (bamah) at Gibeah. Radak explains that the prophets had met Saul outside the shrine, and once the episode concluded he went inside, presumably to worship. This brief transitional verse marks the end of the extraordinary spiritual signs and the return to normal life -- but Saul is no longer the same person who left home searching for donkeys.
׹ד׮קRadak
", hebrewText: "מהתנבות. בא על ד׹ך בעלי הה"א: ויבא הבמה. כי הנביאים משאוהו חוץ לבמה וכשכלה מהתנבות עמהם בא לבית הבמה:

׀סוק י׮ד · Verse 14

Hebrew:

וַי֌ֹ֩אמֶך֩ ד֌֚וֹד שׁ֞א֥ו֌ל אֵל֛֞יו וְאֶ֜ל֟נַעֲך֖וֹ א֣֞ן הֲלַכְת֌ֶ֑ם וַי֌ֹ֗אמֶך לְבַק֌ֵשׁ֙ אֶת֟ה֣֞אֲתֹנ֔וֹת וַנ֌֎ךְאֶ֣ה כ֎י֟אￜￜ֔י֎ן וַנ֌֞ב֖וֹא אֶל֟שְׁמו֌אֵ֜ל׃

English:

Saul’s uncle asked him and his servant, “Where did you go?” “To look for the donkeys,” he replied. “And when we saw that they were not to be found, we went to Samuel.”

Saul's uncle encounters him and asks about his journey, and Saul mentions only the donkeys and their visit to Samuel. Radak suggests this meeting may have occurred either at the shrine or later when Saul returned home. The exchange sets up the crucial moment of discretion in the next verses, where Saul's restraint about the kingship will reveal his character.
מ׊ודת דודMetzudat David
", hebrewText: "ויאמ׹ דוד שאול. בבואו אל הבמה, משאו דודו ושאל להם, אן הלכתם: כי אין. לא משאנו אותם, ובאנו אל שמואל לשאלו עליהם:
׹ד׮קRadak
", hebrewText: "ויאמ׹ דוד שאול אליו. אולי משאו שם בבית הבמה או ק׊ך הכתוב והלך לו שאול אל עיךו ומשאו דודו תחלה ושאל אותם על ד׹כם:

׀סוק ט׮ו · Verse 15

Hebrew:

וַי֌ֹ֖אמֶך ד֌֣וֹד שׁ֞א֑ו֌ל הַג֌֎֜יד֞ה֟נ֌֣֞א ל֮֔י מ֞ה֟א֞מַ֥ך ל֞כֶ֖ם שְׁמו֌אֵ֜ל׃

English:

“Tell me,” said Saul’s uncle, “what did Samuel say to you?”

Saul's uncle presses further, asking specifically what Samuel told them. This probing question heightens the dramatic tension -- the uncle seems to sense that something significant occurred beyond a routine inquiry about lost donkeys. The next verse will reveal Saul's remarkable discretion in answering.

׀סוק ט׮ז · Verse 16

Hebrew:

וַי֌ֹրאמֶך שׁ֞או֌ל֙ אֶל֟ד֌וֹד֔וֹ הַג֌ֵրד ה֎ג֌֎יד֙ ל֞֔נו֌ כ֌֎֥י נ֎מְ׊ְא֖ו֌ ה֞אֲתֹנ֑וֹת וְאֶת֟ד֌ְבַրך הַמ֌ְלו֌כ֞ה֙ לֹא֟ה֎ג֌֎֣יד ל֔וֹ אֲשֶׁ֖ך א֞מַ֥ך שְׁמו֌אֵ֜ל׃ {×€}

English:

Saul answered his uncle, “He just told us that the donkeys had been found.” But he did not tell him anything of what Samuel had said about the kingship.

Saul tells his uncle only that Samuel confirmed the donkeys were found, deliberately concealing the matter of the kingship. Rashi praises this as genuine modesty (tzniut), and Radak agrees it likely stemmed from humility. This restraint is one of Saul's finest character moments in the narrative, standing in poignant contrast to the pride that will later undo him. The Talmud (Megillah 13b) cites this as evidence of Saul's worthy character.
ךש׎יRashi
But about the matter of the kingship he did not tell him. He possessed a discretionary nature.7 See Maseches Megillah 13b.", hebrewText: "וְאֶת דְ֌בַך הַמְ֌לו֌כ֞ה לֹא ה֎ג֎֌יד. דֶ֌ךֶךְ ׊ְנ֎יעו֌ת ה֞יְת֞ה ב֌וֹ:
׹ד׮קRadak
", hebrewText: "לא הגיד לו. אולי מתוך ׊ניעות שהיתה בו:

׀סוק י׮ז · Verse 17

Hebrew:

וַי֌ַ׊ְעֵրק שְׁמו֌אֵל֙ אֶת֟ה֞ע֞֔ם אֶל֟יְהֹו֖֞ה הַמ֌֎׊ְ׀֌֞֜ה׃

English:

Samuel summoned the people to GOD at Mizpah

The narrative shifts from private to public as Samuel convenes all Israel at Mizpah for a formal assembly before God. Radak explains that Mizpah was a traditional gathering place where an altar and house of prayer stood, and the presence of the community there invoked the Divine Presence. This marks the transition from Saul's secret anointing to the public selection process that will formally establish the monarchy.
מ׊ודת דודMetzudat David
", hebrewText: "וי׊עק. אסף את העם: אל ה׳. במקום שנאס׀ים ׹וב שבו׹, שם השכינה שוךה:
׹ד׮קRadak
", hebrewText: "וי׊עק שמואל. כמו ויאסף ול׀י שהאסי׀ה והקבוץ על ידי ה׊עקה יבא בזה הלשון: אל ה' המ׊׀ה. כמו ש׀י' בס׀ך יהושע ובס׀ך שו׀טים הטעם למה היה מנהג ישךאל להקבץ במ׊׀ה ושם היה מזבח ובית הת׀לה:

׀סוק י׮ח · Verse 18

Hebrew:

וַי֌ֹ֣אמֶך ׀ אֶל֟ב֌ְנֵ֣י י֎שְׂך֞אֵ֗ל {×€}כ֌ֹ֜ה֟א֞מַրך יְהֹו֞ה֙ אֱלֹהֵ֣י י֎שְׂך֞אֵ֔ל א֞נֹכ֎֛י הֶעֱלֵ֥ית֎י אֶת֟י֎שְׂך֞אֵ֖ל מ֎מ֌֎׊ְך֑֞י֎ם ו֞אַ׊֌֎րיל אֶתְכֶם֙ מ֎י֌ַ֣ד מ֎׊ְךַ֔י֎ם ו֌מ֎י֌ַד֙ כ֌ׇל֟הַמ֌ַמְל֞כ֔וֹת הַל֌ֹחֲ׊֎֖ים אֶתְכֶ֜ם׃

English:

and said to them,ithem Heb. “the Israelites.” “Thus said the ETERNAL, the God of Israel: ‘I brought Israel out of Egypt, and I delivered you from the hands of the Egyptians and of all the kingdoms that oppressed you.‘

Samuel opens the assembly with a prophetic rebuke in God's name, reminding Israel that it was God who brought them out of Egypt and delivered them from every oppressor. Radak notes that Samuel had already conveyed this message when the people first requested a king, and now repeats it publicly to frame the selection in its proper theological context. The rebuke establishes that the monarchy is a concession, not an improvement upon divine rule.
׹ד׮קRadak
", hebrewText: "כה אמך. מתחילה כששאלתם מלך אמך לכם זה:

׀סוק י׮ט · Verse 19

Hebrew:

וְאַת֌ֶ֚ם הַי֌֜וֹם מְאַסְת֌ֶ֣ם אֶת֟אֱלֹהֵיכֶ֗ם אֲשֶׁך֟ה֚ו֌א מוֹשׁ֎֣יעַ ל֞כֶם֮ מ֎כ֌ׇל֟ך֞עוֹתֵיכֶ֣ם וְ׊֞ךֹתֵיכֶם֒ וַת֌ֹ֣אמְךו֌ ל֔וֹ כ֌֎י֟מֶ֖לֶךְ ת֌֞שׂ֎֣ים ע֞לֵ֑ינו֌ וְעַת֌֞֗ה ה֎֜תְיַ׊֌ְבו֌֙ ל֎׀ְנֵ֣י יְהֹו֞֔ה לְשׁ֎בְטֵיכֶ֖ם ו֌לְאַלְ׀ֵיכֶ֜ם׃

English:

But today you have rejected your God who delivered you from all your troubles and calamities. For you said, ‘No,jNo So many Heb. mss. and ancient versions. Other mss. and editions read “to Him.” set up a king over us!’ Now station yourselves before GOD, by your tribes and clans.”

Samuel sharpens the rebuke: by demanding a human king, the people have rejected God Himself as their deliverer. Yet he proceeds to instruct them to station themselves by tribes and clans for the selection by lot. Radak explains that the lot was conducted through the Urim and Tummim to prevent tribal jealousy -- if Samuel simply named Saul, other tribes would have contested the choice. The divine mechanism ensures the selection is seen as God's will, not human favoritism.
מ׊ודת דודMetzudat David
", hebrewText: "לשבטיכם. כל שבט לבד, להטיל הגו׹ל מי ימלוך: ולאל׀יכם. הם המש׀חות החלוקות לאל׀ים:
׹ד׮קRadak
", hebrewText: "ותאמךו לו. יש מ׀ךשים כמו לא באלף כי אותיות אהו"י מתחל׀ות והנכון כמשמעו כמו שת"י ואמךתון קדמוהי לית אנחנא מת׀ךקין אלהין מלכא תמני עלנא והוא הוסיף בו מלת לא באלף כמו שאמך בחדוש המלוכה ותאמךו לא כי מלך ימלוך עלינו: התי׊בו ל׀ני ה'. ל׀י שאם היה אומ׹ להם שמואל שאול ימלוך עליכם היו מקנאים שאך השבטים אם לא היה נלכד על ידי או׹ים ותומים וזהו ל׀ני ה' שהיה שם כהן ואו׹ים ותומים והיו שואלים בהם על הד׹ך ש׀יךשנו בדב׹ ׀לגש בגבעה וא׀שך שהביאו שם הא׹ון:

׀סוק כ׳ · Verse 20

Hebrew:

וַי֌ַקְךֵ֣ב שְׁמו֌אֵ֔ל אֵ֖ת כ֌ׇל֟שׁ֎בְטֵ֣י י֎שְׂך֞אֵ֑ל וַי֌֎ל֌֞כֵ֖ד שֵׁ֥בֶט ב֌֎נְי֞מ֎֜ן׃

English:

Samuel brought forward each of the tribes of Israel, and the lot indicated the tribe of Benjamin.

The lot falls first on the tribe of Benjamin, the smallest of Israel's tribes. Metzudat David explains that the names of the tribes were presented before the Urim and Tummim, and Benjamin's lot was drawn. The choice of the smallest tribe echoes a pattern in the book -- God often chooses the unlikely and the humble, though this same smallness will later become a source of insecurity for Saul.
מ׊ודת דודMetzudat David
", hebrewText: "ויק׹ב. ׹שה לומ׹: הק׹יב שמות כל השבטים ל׀ני האו׹ים ותומים, להטיל הגו׹ל: וילכד. ׹שה לומ׹: עלה הגו׹ל לבני בנימן, ונלכד ׀תקו ביד המעלה מן הקל׀י:

׀סוק כ׮א · Verse 21

Hebrew:

וַי֌ַקְךֵ֞ב אֶת֟שֵׁրבֶט ב֌֎נְי֞מ֎ן֙ לְמ֎שְׁ׀֌ְחֹת֞֔ו וַת֌֎ל֌֞כֵ֖ד מ֎שְׁ׀֌ַ֣חַת הַמ֌ַטְך֎֑י וַי֌֎ל֌֞כֵד֙ שׁ֞א֣ו֌ל ב֌ֶן֟ק֎֔ישׁ וַיְבַקְשֻׁ֖הו֌ וְלֹ֥א נ֎מְ׊֞֜א׃

English:

Then Samuel brought forward the tribe of Benjamin by its clans, and the clan of the Matrites was indicated; and thenkthen Septuagint reads “then he brought up the family of the Matrites by their men and
” Saul son of Kish was indicated. But when they looked for him, he was not to be found.

The lot narrows progressively from tribe to clan to individual: the Matrites clan is selected, and finally Saul son of Kish is identified -- but he cannot be found. Rashi explains that even though Saul was absent, his name was written on a parchment in the box and the lot fell on it. The dramatic detail that Saul is missing at the very moment of his public selection creates one of the chapter's most memorable scenes.
ךש׎יRashi
And Shaul
 was singled out. Even though he was not there, the lot fell upon him, for their names were written on pieces of parchment and placed in a box. The prophet would insert his hand and take one piece of parchment.", hebrewText: "וַי֎֌ל֞֌כֵד שׁ֞או֌ל. אַף עַל ׀֎֌י שֶׁלֹ֌א ה־י־ה שׁ֞ם, נ֞׀ַל הַג֌וֹך֞ל ע֞ל֞יו, שֶׁה֞יו֌ כְ֌תו֌ב֎ין שְׁמ֞ם בְ֌א֎גְ֌ךוֹת ו֌נְתו֌נ֎ין בְ֌קֻ׀ְס֞א, וְהַנ֞֌ב֎יא מַכְנ֎יס י֞דוֹ וְנוֹטֵל א֎גֶ֌ךֶת אַחַת:
מ׊ודת דודMetzudat David
", hebrewText: "וילכד שאול. אח׹ שהטילו הגו׹ל על הגב׹ים, נלכד ׀תקו של שאול ביד המעלה:
׹ד׮קRadak
", hebrewText: "וילכד שאול. מקךא ק׊ך כי קודם לכן הק׹יב מש׀חת המט׹י לגב׹ים ואז נלכד שאול:

׀סוק כ׮ב · Verse 22

Hebrew:

וַי֌֎שְׁאֲלו֌֟עוֹד֙ ב֌ַ֜יהֹו֞֔ה הֲב֥֞א ע֖וֹד הֲלֹ֣ם א֎֑ישׁ {ס}        וַי֌ֹ֣אמֶך יְהֹו֞֔ה ה֎נ֌ֵה֟ה֥ו֌א נֶחְב֌֖֞א אֶל֟הַכ֌ֵל֎֜ים׃

English:

They inquired of GOD again, “Has anyone else come here?“lHas anyone else come here? Or “Has the man in question come here?”; cf. Septuagint. And GOD replied, “Yes; he is hiding among the baggage.”

Unable to find Saul, the people inquire of God, who reveals that Saul is hiding among the baggage. Rashi offers two readings: the plain sense is that Saul hid in the storage room out of humility, fleeing from honor; the midrash (R. Tanchuma) reads 'the vessels' as referring to the Urim and Tummim, meaning Saul insisted on divine confirmation before accepting kingship. Radak and Metzudat David both emphasize that Saul's hiding reflects genuine modesty -- a trait the narrative views with ambivalence.
ךש׎יRashi
Is hidden by the baggage. In the room where newcomers had placed their baggage; [he hid] because he was running away from the high position. But the Midrash Aggadah of R. Tanchuma8Vayikra 3. explains that 'אֶל הַכ֌ֵל֎ים' refers to the Urim and Tumim. He said [to himself], 'perhaps I am not worthy of this high position. [I will not assume it]. until they inquire of the Urim and Tumim.9 Shaul was convinced that the Urim and Tumim would confirm that he was not worthy of the kingship. But, on the contrary, it confirmed that nobody was equal to him. In Maseches Eiruvin 13b it states that he who runs away from honor is rightfully pursued by it. Thereupon they asked, and he accepted it.", hebrewText: "נֶחְב֞֌א אֶל הַכֵ֌ל֎ים. בַ֌בַ֌י֎ת שֶׁנ֞֌תְנו֌ שׁ֞ם הַב֞֌א֎ים כְ֌לֵיהֶן, שֶׁה֞י֞ה ב֌וֹךֵחַ מ֮ן הַגְ֌דו֌ל֞֌ה. ו֌מ֎דְךַשׁ אַג֞֌ד֞ה ךַב֎֌י תַ֌נְחו֌מ֞א: וְאֶל הַכֵ֌ל֎ים, ב֞֌או֌ך֎ים וְתו֌מ֎֌ים, א֞מַך: שֶׁמ֞֌א אֵינ֎י ך֞או֌י ל֎גְדֻל֞֌ה עַד שֶׁי֎֌שְׁאֲלו֌ ב֞֌או֌ך֎ים וְתֻמ֎֌ים, וְשׁ֞אֲלו֌ וְע֞ל֞ה בְ֌י֞דוֹ:
מ׊ודת דודMetzudat David
", hebrewText: "וישאלו עוד בה׳. אח׹ שבקשוהו, הוסי׀ו לשאול עוד באו׹ים ותומים, האם בא ל׀ה עוד איש מלבד הנמשאים שם והידועים: נחבא. הסתיך ע׊מו בין כלי העם, והיה להם מקום מיוחד להעמיד שם כלי תשמישם, והיה שאול מטמין ע׊מו שם, כי היה בו׹ח מן השךךה:
׹ד׮קRadak
", hebrewText: "הבא עוד הלום איש. כלומ׹ אם בא עדיין הנה שאול: אל הכלים. כמו בכלים כלומ׹ בין כלי העם הבאים שם שנתנו כליהם בבית אחד והוא נחבא בין הכלים ההם שהיה בו׹ח מן השךךה ובא אל במקום בי"ת השמוש כמו ואל הא׹ון תתן את העדות כמו ובא׹ון, ובדךש אל הכלים באו׹ים ותומים אמך שאול שמא אינני הגון למלכות עד שישאלו באו׹ים ותומים:

׀סוק כ׮ג · Verse 23

Hebrew:

וַי֌֞ךֻ֙׊ו֌֙ וַי֌֎ק֌֞חֻ֣הו֌ מ֎שׁ֌֞֔ם וַי֌֎תְיַ׊֌ֵ֖ב ב֌ְת֣וֹךְ ה֞ע֑֞ם וַי֌֎גְב֌ַה֌֙ מ֎כ֌ׇל֟ה֞ע֞֔ם מ֎שׁ֌֎כְמ֖וֹ ו֞מ֞֜עְל֞ה׃

English:

So they ran over and brought him from there; and when he took his place among the people, he stood a head tallerma head taller See note at 9.2. than all the people.

They bring Saul out from hiding and he stands among the people, towering a full head above everyone. His extraordinary physical stature, already noted in 9:2, serves as visible confirmation of divine choice -- in the ancient Near East, an imposing figure inspired confidence and commanded respect. The dramatic reveal of the hidden king, now standing tall above the assembled nation, is the visual climax of the public selection ceremony.

׀סוק כ׮ד · Verse 24

Hebrew:

וַי֌ֹ֚אמֶך שְׁמו֌אֵ֜ל אֶל֟כ֌ׇל֟ה֞ע֞֗ם הַך֌ְא֎יתֶם֙ אֲשֶׁ֣ך ב֌֞חַך֟ב֌֣וֹ יְהֹו֞֔ה כ֌֎֛י אֵ֥ין כ֌֞מֹ֖הו֌ ב֌ְכׇל֟ה֞ע֑֞ם וַי֌֞ך֎֧עו֌ כׇל֟ה֞ע֛֞ם וַי֌ֹאמְך֖ו֌ ×™Ö°×—ÖŽÖ¥×™ הַמ֌ֶ֜לֶךְ׃ {ס}        

English:

And Samuel said to the people, “Do you see the one whom GOD has chosen? There is none like him among all the people.” And all the people acclaimed him, shouting, “Long live the king!”

Samuel presents Saul to the nation, declaring that God has chosen him and that there is none like him among all the people. The crowd responds with the royal acclamation 'Long live the king!' (yehi ha-melekh). Radak explains that Samuel emphasized Saul's physical stature because an imposing appearance commands awe and is fitting for a king. Metzudat David notes this was a shout of coronation. Yet the enthusiasm is not universal, as the next verses will reveal.
מ׊ודת דודMetzudat David
", hebrewText: "הךאיתם. אם נותנים אתם לב לךאות ולהתבונן בהמלך אשך בח׹ ה׳, כי אין כמוהו וכו׳, והגון הוא למלוכה: ויךיעו. תךועת מלוכה:
׹ד׮קRadak
", hebrewText: "הךאיתם. בדגש ה׹י"ש שלא כמנהג וכן הךאיתם כי שלח בן המ׹שח הזה: כי אין כמוהו. כי אדם בעל קומה ושו׹ה נאה יאות למלוכה ויי׹או העם אותו יותך: יחי המלך. תךגם יונתן ישלח מלכא:

׀סוק כ׮ה · Verse 25

Hebrew:

וַיְדַב֌ֵ֚ך שְׁמו֌אֵ֜ל אֶל֟ה֞ע֞֗ם אֵ֚ת מ֎שְׁ׀֌ַ֣ט הַמ֌ְלֻכ֞֔ה וַי֌֎כְת֌ֹ֣ב ב֌ַס֌ֵ֔׀ֶך וַי֌ַנ֌ַ֖ח ל֎׀ְנֵ֣י יְהֹו֑֞ה וַיְשַׁל֌ַ֧ח שְׁמו֌אֵ֛ל אֶת֟כ֌ׇל֟ה֞ע֖֞ם א֎֥ישׁ לְבֵית֜וֹ׃

English:

Samuel expounded to the people the rules of the monarchy, and recorded them in a document that he deposited before GOD. Samuel then sent the people back to their homes.

Samuel establishes the constitutional framework of the monarchy by expounding its rules (mishpat ha-melukha) and recording them in a document deposited before God, likely beside the Ark. Metzudat David distinguishes this from the earlier 'manner of the king' in chapter 8, explaining that these are the proper Torah-based laws of kingship -- the king's obligations and the people's duty to obey him. Radak agrees the document was placed in the Ark, giving it covenantal authority.
מ׊ודת דודMetzudat David
", hebrewText: "את מש׀ט המלוכה. חק המלוכה ה׹אוי על ×€×™ התוךה והמשוה, שיהא מו׹או על העם ולא ימ׹ו ׀יו: ל׀ני ה׳. ל׀ני הא׹ון:
׹ד׮קRadak
", hebrewText: "מש׀ט המלוכה. חק המלוכה על העם כמו שכתוב למעלה: וינח ל׀ני ה'. בא׹ון הניחו:

׀סוק כ׮ו · Verse 26

Hebrew:

וְגַ֚ם֟שׁ֞א֔ו֌ל ה֞לַ֥ךְ לְבֵית֖וֹ ג֌֎בְע֑֞ת֞ה וַי֌ֵלְכ֣ו֌ ע֎מ֌֔וֹ הַחַ֕י֎ל אֲשֶׁך֟נ֞גַ֥ע אֱלֹה֎֖ים ב֌ְל֎ב֌֞֜ם׃

English:

Saul also went home to Gibeah, accompanied by upstanding mennupstanding men In contrast to “scoundrels” (v. 27); understanding Heb. ឥayil as the equivalent of bene ឥayil, as read by Septuagint and 4QSamᵃ. whose hearts God had touched.

Saul returns home to Gibeah rather than establishing a royal court, accompanied by valiant men whose hearts God had touched. Radak notes that Saul went home as before, not yet acting as king, because he saw that his support was not yet universal. Rashi, citing Targum Jonathan, identifies his companions as God-fearing men. The detail that God 'touched their hearts' parallels Saul's own transformation, suggesting that divine initiative is needed on both sides -- in the king and in his supporters.
ךש׎יRashi
God had touched. [Targum renders], 'men who fear sin, in whose heart 'ה has instilled fear.'", hebrewText: "אֲשֶׁך × Öž×’Ö·×¢ אֱלֹה֎ים. ׎גֻ֌בְך֎ין דַ֌חֲלֵי חֲט֞א֞ה דְ֌א֎תְיְהֵב דַ֌חֲל֞א מ֮ן קֳד֞ם ה׳ בְ֌ל֎בְ֌הוֹן׎:
מ׊ודת דודMetzudat David
", hebrewText: "אשך נגע אלהים. אשך נגע יךאת אלהים בלבם, לכבד את המלך אשך נמשח על ×€×™ הדבו׹:
׹ד׮קRadak
", hebrewText: "וגם שאול הלך לביתו. להודיע שהלך לו לביתו כבתחילה כיון שךאה שלא היה מקובל ומ׹ושה לכל ישךאל הלך לביתו ולא התנהג עדיין כמש׀ט מלך: אשך נגע אלהים בלבם. שנתן אלהים בלבם לך׊ות לו ויונתן תךגם ואזלו עמיה ק׊ת מן עמא גב׹ין דחלי חטאה דאתיהב דחלא מן קדם ה' בלבהון ויוכיח ׀יךושו ובני בליעל שאמך אח׹ כן:

׀סוק כ׮ז · Verse 27

Hebrew:

ו֌בְנֵ֧י בְל֎י֌ַ֣עַל א֞מְך֗ו֌ מַה֟י֌ֹשׁ֎עֵ֙נו֌֙ זֶ֔ה וַי֌֎בְזֻ֕הו֌ וְלֹא֟הֵב֎֥יאו֌ ל֖וֹ מ֮נְח־֑ה וַיְה֎֖י כ֌ְמַחֲך֎֜ישׁ׃ {×€}

English:

But some scoundrels said, “How can this fellow save us?” So they scorned him and brought him no gift. But he pretended not to mind.oBut he pretended not to mind Lit. “But he was as one who holds his peace.” Septuagint and 4QSamᵃ read “About a month later,” connecting with what follows.

The chapter ends on a divided note: 'sons of worthlessness' (bnei beliyaal) scorn Saul, refuse to bring the customary coronation gift, and question his ability to save them. Metzudat David explains their contempt stemmed from his family's insignificance. Yet Saul responds with silence -- 'as one who holds his peace' -- which the commentators view as his finest moment. Radak notes he withheld punishment, and this restraint contrasts sharply with the impulsiveness that will later characterize his reign.
מ׊ודת דודMetzudat David
", hebrewText: "מה יושיענו זה. על כי היות מש׀חתו ה׊עיךה, ומי אם כן יחזיק בידו: ולא הביאו לו מנחה. כאשך הד׹ך להביא למלך ביום המלכו: ויהי כמחךיש. עשה ע׊מו כחךש לא ישמע או כאלם לא י׀תח ׀יו:
׹ד׮קRadak
", hebrewText: "ולא הביאו לו מנחה. כמו שהוא מנהג שמביאים מנחה למלך ביום שהוקם מלך ויונתן תךגם ולא אתו למשאל בשלמיה:

← I Samuel 9 | I Samuel 11 →

Back to I Samuel | Back to Nach Yomi

Last updated on
Chapter 9Chapter 11