Chapter 1: The prophet who runs

Sefer Yonah | Yonah 1:1-16 | Units 1-3

Yonah refuses the mission. The storm draws the sailors into the story, and their efforts to save him reveal the cost of his flight.

Background: Melakhim II 14:25

הוא השיב את גבול ישראל מלבוא חמת עד ים הערבה כדבר ה׳ אלקי ישראל אשר דבר ביד עבדו יונה בן אמתי הנביא אשר מגת החפר׃

He restored the border of Israel from Levo Hamat to the Sea of the Aravah, in accordance with the word of Hashem, the God of Israel, which He had spoken through His servant Yonah son of Amittai, the prophet from Gat Hefer.

Unit 1: The Call and the Flight (1:1-3)

1:1

Verse

וַיְהִי דְּבַר־ה׳ אֶל־יוֹנָה בֶן־אֲמִתַּי לֵאמֹר׃

The word of Hashem came to Yonah son of Amittai, saying:

Radak

ויהי דבר ה׳ אל יונה בן אמתי לאמר. זה הנביא לא ראינו נבואה כתובה לו אלא זו שניבא על נינוה אבל מצאנו לו נבואה אבל לא נכתבה שכתוב בספר מלכים הוא השיב את גבול ישראל מלבא חמת עד ים הערבה כדבר ה׳ אלקי ישראל אשר דבר ביד עבדו יונה בן אמתי הנביא אשר מגת החפר. ויש בדבר הזה מחלוקת בדברי רבותינו ז”ל. אמרו: יונה תבע כבוד הבן ולא תבע כבוד האב; רוצה לומר, חשש לכבוד ישראל, לפיכך ברח לחוצה לארץ שאינה מקום נבואה כדי שלא ישלחהו הקב״ה לנינוה, שידע שיהיו קרובי תשובה ויהיה בזה עונש לישראל, ולא חשש לכבוד הקב״ה. וזהו מה שנאמר “ויהי דבר ה׳ אל יונה שנית” - שנית דבר עמו ולא שלישית. והקשו: ולא והא כתיב “אשר דבר ביד עבדו יונה בן אמתי הנביא”? ותרצו: על עסקי נינוה לא דבר עמו אלא פעם שנית ולא שלישית. ומהם אמרו: לא דבר עמו אלא בדבר נינוה ולא בדבר אחר, אלא פעם שנית ולא שלישית. ומה שאמר “אשר דבר ביד עבדו יונה בן אמיתי”, רוצה לומר: כמו שנתהפך להם בנינוה מרעה לטובה, כך בימי ירבעם בן יואש נתהפך להם מרעה לטובה. ונביא זה היה משבט זבולן, מן הנראה, כי גת החפר היה שם עירו, ובחלק זבולן היה, כמו שכתוב “גתה חפר עתה קצין”. ויש לשאול: למה נכתבה נבואה זו בכתבי הקדש, וכולה על נינוה שהיתה מאמות העולם, ואין בו זכר לישראל, ואין בכל הנביאים זולתה כמוהו? ונוכל לפרש כי נכתבה להיות מוסר לישראל, שהרי עם נכרי שאינם מישראל היה קרוב לתשובה, ובפעם הראשונה שהוכיחם הנביא שבו בתשובה שלמה מרעתם, וישראל מוכיחים אותם הנביאים השכם והערב ואינם שבים מרשעם. ועוד, להודיע הפלא הגדול שעשה הקב״ה עם הנביא שהיה במעי הדג ג’ ימים וג’ לילות וחי, ועוד שהקיאו הדג, ועוד ללמד שהקב״ה חומל על בעלי תשובה מאיזה עם שיהיו ומוחל להם, וכל שכן כשהם רבים.

Of this prophet we have only this one recorded prophecy, the one concerning Nineveh - but we find that he had another prophecy that was never written down, since Sefer Melakhim states that he [Yerovam ben Yoash] restored Israel’s border from Levo Hamat to the Sea of the Aravah, in accordance with the word of Hashem, God of Israel, spoken through His servant Yonah ben Amittai the prophet, of Gat-HaHefer.

There is a dispute among our Sages about this. Some say: Yonah stood up for the honour of the son but not for the honour of the Father - meaning, he was protective of Israel’s honour, and so fled outside the Land, which is not a place where prophecy rests, so that God would not send him to Nineveh. He knew its people were quick to repent, and that this would stand as an indictment of Israel - but he did not show the same concern for the honour of God. This is what is meant by “the word of Hashem came to Yonah a second time” - He spoke with him a second time, but not a third.

They asked: but is it not written “who spoke through His servant Yonah son of Amittai, the prophet”? They answered: on the matter of Nineveh, He spoke with him only a second time and not a third [but that verse in Melakhim is a separate matter]. Others say instead: He never spoke with him about anything other than Nineveh - only a second time and not a third - and the phrase “who spoke through His servant Yonah son of Amittai” [in Melakhim] means something else entirely: just as Nineveh’s fortune was overturned from evil to good, so too in the days of Yerovam ben Yoash, Israel’s fortune was overturned from evil to good [i.e., it is a comparison, not a report of a distinct prophecy].

This prophet, it appears, was from the tribe of Zevulun, since Gat-HaHefer was his city, and it lay within Zevulun’s portion, as it is written, “Gat Hefer, Et Katzin.”

One may ask: why was this prophecy recorded in the holy writings, when it concerns Nineveh entirely - a nation of the world - with no mention of Israel in it at all, and there is nothing else like it among all the Prophets? We may explain that it was written as moral instruction for Israel: here was a foreign people, not of Israel, that was quick to repent - after the prophet rebuked them just once, they returned in complete repentance from their evil - whereas the prophets rebuke Israel morning and evening, and they do not turn back from their wickedness. Furthermore, it makes known the great wonder God performed for the prophet, who was in the belly of the fish three days and three nights and lived, and that the fish then vomited him out. And further, it teaches that God has compassion on penitents from whatever nation they may be, and forgives them - all the more so when they are many.

Radak 1:1 

Key point: Radak presents the programme of the entire book: Nineveh becomes a moral lesson for Israel, while Divine compassion remains genuinely available to people of every nation who repent.

1:2

Verse

קוּם לֵךְ אֶל־נִינְוֵה הָעִיר הַגְּדוֹלָה וּקְרָא עָלֶיהָ כִּי־עָלְתָה רָעָתָם לְפָנָי׃

Arise, go to Nineveh, the great city, and proclaim against it, for their wickedness has risen before Me.

Radak

קום לך אל נינוה. וקרא עליה כי עלתה רעתם לפני. ולא כתב מה יקרא עליה, אלא ממה שקרא עליה בסוף “ונינוה נהפכת” למדנו כי זאת הקריאה אמר לו שיקרא עליה. “כי עלתה רעתם לפני” - למד כי הקב״ה משגיח אף באמות העולם כשתגדל רעתם בחמס, וכן בדור המבול ובאנשי סדום, כי “מלאה הארץ חמס”, והחמס מפסיד הישוב והקב״ה רוצה בישוב העולם. אבל בשאר עבירות אינם חשובים לפניו שישגיח עליהם, אלא בישראל לבדם, כמו שאמר “רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה”, כמו שפירש בנבואת עמוס.

He does not tell us here what exactly Yonah was to proclaim against the city - we learn it only from what he actually proclaimed at the end, “Nineveh shall be overturned”; from that we understand that this is what he was being told to proclaim now. “For their wickedness has risen before Me” teaches that God takes note even of the nations of the world when their wickedness - specifically violent injustice (hamas) - grows great, just as with the generation of the Flood and the people of Sodom, of whom it says “the earth was filled with violence.” Violence destroys civil society, and God desires the settled order of the world. But for other sins, they are not regarded before Him in such a way that He exercises particular providence over them - that applies only to Israel, as it says, “You alone have I known of all the families of the earth,” as is explained in the prophecy of Amos.

Radak 1:2 

Malbim - Yonah’s concern for Israel (1:2)

וכאשר ידע יונה כי משליחות זה תצמח רעה לישראל, לכן חשב מחשבות בל ילך בשליחות זה, ובחר יותר לאבד את עצמו בים משיהיה הוא המסבב רעה לישראל.

When Yonah knew that this mission would bring harm to Israel, he devised plans not to undertake it. He preferred to lose his own life at sea rather than become the cause of harm to Israel.

Source: Malbim on Jonah 1:2 

Key point: For Radak, Nineveh’s hamas is not merely private wrongdoing. Violence and exploitation destroy settled human society, and Hashem desires the continued habitation of the world.

1:3

Verse

וַיָּקָם יוֹנָה לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה מִלִּפְנֵי ה׳ וַיֵּרֶד יָפוֹ וַיִּמְצָא אֳנִיָּה בָּאָה תַרְשִׁישׁ וַיִּתֵּן שְׂכָרָהּ וַיֵּרֶד בָּהּ לָבוֹא עִמָּהֶם תַּרְשִׁישָׁה מִלִּפְנֵי ה׳׃

But Yonah arose to flee to Tarshish, from before Hashem. He went down to Yafo and found a ship bound for Tarshish. He paid its fare and went down into it, to travel with them to Tarshish, from before Hashem.

Radak

א. ויקם יונה לברוח תרשישה מלפני ה׳: ואיך יהיה יכול לברוח, ודוד אמר “אנה מפניך אברח”? אלא אין “מלפני” כמו “מפני”, כי הנביא היה מלא חכמה ודעת, ואיך היה חושב לברוח מפני ה׳? אלא “מלפני ה׳” היה חושב, כי פירוש “מלפני” מדבר שהוא לפני ה׳, והוא רוח הנבואה. כי חשב שאם יצא מארץ ישראל לחוצה לארץ לא תשרה עליו רוח נבואה, והיה ממאן ללכת בזה השליחות, כי אמר יונה: הגוים קרובים לתשובה הם, ואם אלך אליהם בשליחות הקב״ה ישובו מדרכיהם הרעים ויחייבו ישראל בזה, שאני והנביאים אחרים הולכים אליהם תמיד בשליחות הקב״ה ואינם שבים מדרכם הרעה. לפיכך היה ממאן ללכת בשליחות זה. וכן פירשו רבותינו ז”ל, כי בעבור זה היה נמנע, כי אמר: אין השכינה שורה בחוצה לארץ, ובעבור שהגוים קרובי תשובה ושלא לחייב את ישראל ברח. אמר לו הקב״ה: יש לי כיוצא בך.

ב. וה׳ הטיל רוח גדולה אל הים: אמר רבי ברכיה: אדם מבקש לברוח ובורח אצל מי שהוא יכול לעמוד. יש לך אדם שבורח אצל בורח? הים ברח מפניו, שנאמר “הים ראה וינס”, ואתה ברחת אל הים! ותרגם יונתן: “מלפני ה׳” - מן קדם דאתנבי בשמא דה׳.

ג. וירד יפו: מעירו - שהיא גתה חפר - או מירושלים, ירד אל יפו שהיא על שפת הים, והוא חוף אניות. והנכנס בים יקרא “יורד”, כמו שנאמר “יורדי הים באניות”, כי שפת הים הוא מקום נמוך כנגד שאר היבשה. ואדוני אבי ז”ל פירש כי יקרא “יורד” כנגד האניה שהיא עמוקה ויורד בה, כמו שאמר “וימצא אניה וירד בה”, וכן אמר “ויונה ירד אל ירכתי הספינה”, וכן “יורדי הים באניות”.

ד. וימצא אניה באה תרשיש: “באה” טעמו מלרע, רוצה לומר שהיתה מוכנת ללכת ולבא תרשישה.

ה. ויתן שכרה: שכר הראוי לו לתת לה, אמר לתת, או נתנו מתחלה. ובדרש: נתן שכר כל הספינה בעבור שתמהר ללכת ולא תמתין לסוחרים ולסחורות, בעבור שהיה רוצה לברוח מהר. וסמכו מזה שאין הנבואה שורה אלא על אדם עשיר.

a. “And Yonah rose to flee to Tarshish from before Hashem”: How could he possibly flee, when David said, “Where can I flee from before You”? Rather, “milifnei” [“from before”] does not mean the same as “mipnei” [“from”] - the prophet was full of wisdom and understanding, so how could he imagine fleeing from before God Himself? Rather, what he thought he could flee “from before Hashem” refers specifically to the place where prophecy rests, that is, the spirit of prophecy - for he thought that if he left the Land of Israel for outside the Land, the spirit of prophecy would no longer rest upon him, and so he could refuse this mission. For Yonah reasoned: the nations are quick to repent, and if I go to them on this divine mission, they will turn from their evil ways - and this will condemn Israel, since I and the other prophets are constantly sent to them [Israel] on missions from God, and they do not turn from their evil way. For this reason he refused to go on this mission. Our Sages likewise explained that this was his reason for refusing: he held that the Divine Presence does not rest outside the Land, and - since the nations are quick to repent, and in order not to condemn Israel - he fled. The Holy One replied to him, “I have agents like you [whom I can send after you and bring you back].”

b. “And Hashem hurled a great wind upon the sea”: Rabbi Berekhiah said: a person who wants to flee, flees to a place where he can find safety. Have you ever heard of someone fleeing to the very thing that itself flees? The sea fled before Him, as it says, “The sea saw and fled” - and you flee to the sea! Targum Yonatan renders “milifnei Hashem” as “from prophesying in the name of Hashem.”

c. “And he went down to Yafo”: From his own city - Gat-HaHefer - or from Jerusalem, he went down to Yafo, which sits on the seashore and serves as a port. One who enters the sea is described as “going down,” as in “those who go down to the sea in ships,” since the seashore is a low point relative to the rest of the dry land. My father [Radak’s father, Rabbi Yosef Kimchi] explained instead that the term “going down” is used relative to the ship, which is deep, and one descends into it - as in “he found a ship and went down into it,” and “Yonah went down into the innermost parts of the vessel,” and “those who go down to the sea in ships.”

d. “And he found a ship going to Tarshish”: The word “ba’ah” [going] is accented on the final syllable, meaning the ship was ready to set out and arrive at Tarshish.

e. “And he paid its fare”: He paid the fare due for the passage - either he agreed to pay it, or he paid it up front. A midrashic reading holds that he paid the fare for the entire ship, so that it would set sail quickly rather than wait for other merchants and cargo, since he wanted to flee as fast as possible. From this some derive that prophecy rests only upon a person of means.

Radak 1:3 

Malbim - Why escape by sea? (1:3)

ויקם יונה לברוח תרשישה. באשר התירא פן ישלחהו שנית וישם דבר נבואה בפיו שילך בתורת נביא, שאז יהיה מוכרח ללכת, לכן הקדים לברוח מלפני ה׳. וכבר השקיף הרי״א שיש הבדל בין מפני ה׳ ובין מלפני ה׳, שמפני ה׳ יאמר על ידיעתו והשגחתו, ואיך יוכל לברוח מהשגחת ה׳ ואנה מפניו יברח; אבל לפני ה׳ בא על הדבקות והשראת השכינה בהיותו עומד ומתהלך לפני ה׳ ודבק בו. ורצה לברוח לחו״ל ששם אין השכינה שורה, ומשם לא ישלחהו לנבאות. והנה בחר לרדת דרך ים ולא לברוח לחו״ל דרך המדבר, מפני שהנבואה תחול לפעמים גם בחו״ל כשחל עליו הרוח פעם אחת בא״י, כמו שכתוב על מה שנאמר ביחזקאל היה היה דבר ה׳, שנבא בחו״ל מפני שנבא כבר בא״י; ואליהו בברחו המדברה מפני איזבל ראה מראות אלקים בהר חורב. לכן עלה אל האניה, שחשב שבעת שיהיה באניה לא תחול עליו רוח ה׳, אם מפני שיורדי הים דעתם בלתי מתישבת מצער הים עד בואם ליבשה כמו שאמרו חז״ל, אם מפני שאז לא יתבודד באשר היו על האניה עובדי אלילים, שכל זה יעכב בל תשרה השכינה עליו. וזה שאמר וירד בה לבא עמהם תרשישה, שרצה לבא עמהם בחברתם. וכבר פירשו חז״ל שנתן שכר כל האניה, כמו שנאמר ויתן שכרה. וזה מבואר במה שנאמר וימצא אניה באה תרשיש, שהיה ראוי לאמר אניה הולכת לתרשיש; רק שהאניה באה עתה מתרשיש, ודרך בעלי האניות שלא לשוב תיכף ביום בואם, רק יעמדו כמה ימים עד ימצאו מכסת האנשים עוברי ים בדרך הזה שימלאו משכורת האניה. ומהר יונה לשלם שכר כל האניה, והיה לו בזה שתי כוונות: אם שתלך תיכף, ואם שלא ימצאו על האניה נפשות רבות; אחר שידע שהעוברים באניה יהיו בסכנה, לא רצה שיאבדו נפשות רבות.

Yonah arose to flee to Tarshish. He was afraid that Hashem might send him a second time and place a prophetic message in his mouth, commanding him to go in his capacity as a prophet, in which case he would be compelled to obey. He therefore hurried to flee from before Hashem. Abarbanel has already observed that there is a difference between ‘from Hashem’ and ‘from before Hashem’. ‘From Hashem’ would refer to His knowledge and providence - and how could Yonah flee from Hashem’s providence, or where could he flee from Him? ‘Before Hashem’, however, refers to closeness and the resting of the Divine Presence, when a person stands and walks before Hashem in attachment to Him. Yonah wished to flee outside the Land, where the Divine Presence does not rest, so that Hashem would not send him from there to prophesy. He chose to travel by sea rather than escape outside the Land through the wilderness because prophecy can sometimes rest even outside the Land when the spirit has already rested upon the prophet once in the Land of Israel. Thus, regarding Yehezkel, the doubled expression ‘the word of Hashem surely came’ teaches that he prophesied outside the Land because he had already prophesied in the Land; and Eliyahu, while fleeing from Izevel into the wilderness, experienced visions of God at Mount Horeb. Yonah therefore boarded a ship. He thought that the spirit of Hashem would not rest upon him while aboard: either because the distress of sea travel unsettles the minds of seafarers until they reach dry land, as our Sages said, or because he would have no solitude while among the idolaters aboard. All this would prevent the Divine Presence from resting upon him. This is the meaning of ‘he went down into it, to travel with them to Tarshish’: he specifically wished to remain in their company. Our Sages further explained that ‘he paid its fare’ means that he paid for the entire ship. This is also indicated by ‘he found a ship coming from Tarshish’; the verse might have been expected to say ‘a ship going to Tarshish’. The ship had only just arrived from Tarshish, and shipowners ordinarily do not set out again on the day they arrive. They wait several days until enough passengers for that route have assembled to cover the ship’s hire. Yonah hurried to pay for the whole ship with two intentions: that it should leave immediately, and that there should not be many other people aboard. Since he knew that those travelling in the ship would be endangered, he did not want many lives to be lost.

Source: Malbim on Jonah 1:3 

Key point: Yonah does not imagine that he can escape Hashem. He tries to leave the prophetic state in which he stands before Hashem and to make himself unavailable for the mission.

Questions from the text

1. Radak says that Yonah sought ‘the honour of the son’ but not ‘the honour of the Father’. Who are the son and the Father, and how did Yonah protect one at the expense of the other?
2. Why would Nineveh’s repentance create an accusation against Israel? Point to Radak’s explanation.
3. What reasons does Radak give for the inclusion of Sefer Yonah in Scripture? What does each reason make the book about?
4. What particular wrongdoing brought Nineveh to Hashem’s attention, and why does Radak distinguish it from other transgressions of the nations?
5. How does Radak distinguish milifnei Hashem from mipnei Hashem? What exactly did Yonah believe he could escape?
6. According to Malbim, why did Yonah choose the sea, and what two purposes were served by paying for the entire ship?

Unit 2: The Storm and the Sailors (1:4-10)

1:4

Verse

וַה׳ הֵטִיל רוּחַ־גְּדוֹלָה אֶל־הַיָּם וַיְהִי סַעַר־גָּדוֹל בַּיָּם וְהָאֳנִיָּה חִשְּׁבָה לְהִשָּׁבֵר׃

Hashem cast a mighty wind upon the sea, and there was a great storm at sea; the ship threatened to break apart.

Radak

וה׳ הטיל, חשבה להשבר. על דרך הרחבת הלשון, רוצה לומר אנשי האניה חשבו שתשבר האניה.

“[The ship] thought it would break apart” - this is a figurative use of language; it means that the men on the ship thought the ship would break apart.

Radak 1:4 

Key point: Radak reads the ship’s ‘thought’ as personification: the people aboard believed it was about to break apart.

1:5

Verse

וַיִּירְאוּ הַמַּלָּחִים וַיִּזְעֲקוּ אִישׁ אֶל־אֱלֹקָיו וַיָּטִלוּ אֶת־הַכֵּלִים אֲשֶׁר בָּאֳנִיָּה אֶל־הַיָּם לְהָקֵל מֵעֲלֵיהֶם וְיוֹנָה יָרַד אֶל־יַרְכְּתֵי הַסְּפִינָה וַיִּשְׁכַּב וַיֵּרָדַם׃

The sailors were afraid, and each cried out to his god. They cast the equipment in the ship into the sea to lighten the load for themselves. But Yonah had gone down into the recesses of the vessel, lain down and fallen into a deep sleep.

Radak

א. ויראו המלחים: הם תופשי המשוטים.

ב. אל ירכתי הספינה: אל אחת מן הירכתים, וכן “ויקבר בערי גלעד”, ועל “עיר בן אתונות”.

a. “And the sailors were afraid”: These are the men who hold the oars.

b. “Into the innermost parts of the vessel”: Meaning into one of its innermost parts - the plural form used for a single location, as in “he was buried in the cities of Gilad” [meaning one city] and “a colt, the foal of donkeys” [a plural form used for one animal].

Radak 1:5 

Malbim - Why did Yonah go below? (1:5)

וגם היה לו עוד טעם בזה, שבאשר ידע שהסער הזה הוא בשבילו ושאם ימות הוא תחלה יפסק הסער וינצלו אנשי האניה, ירד אל ירכתי הספינה ששם יכנסו המים תחלה ויחנקוהו, ואז ינצלו אנשי הספינה שהם עומדים למעלה.

Yonah had another reason. He knew that the storm had come because of him and reasoned that, if he died first, the storm would cease and the people aboard would survive. He therefore descended to the lowest compartment, where the water would enter first and drown him, while those standing above might be saved.

Source: Malbim on Jonah 1:5 

Key point: The sailors pray and act, while Yonah descends and sleeps. Malbim understands Yonah’s descent as a deliberate attempt to die before the others.

1:6

Verse

וַיִּקְרַב אֵלָיו רַב הַחֹבֵל וַיֹּאמֶר לוֹ מַה־לְּךָ נִרְדָּם קוּם קְרָא אֶל־אֱלֹקֶיךָ אוּלַי יִתְעַשֵּׁת הָאֱלֹקִים לָנוּ וְלֹא נֹאבֵד׃

The captain approached him and said, ‘What are you doing asleep? Get up! Call to your god. Perhaps God will take thought for us, and we will not perish.’

Radak

א. ויקרב אליו רב החובל: הגדול שבספנים, כי הספנים נקראים “חובלים” לפי שמושכין ומתירין חבלי התורן כפי חכמתם, ו”חובל” הוא שם כלל לחובלים, וכן תרגם יונתן “רב ספניא” - הוא שם בשקל “ואת היותר החרמנו”, וגם כן יהיה שם כלל לחובלים, והוא הגדול המנהיג הספינה, על פיו ימשכו ויתירו הספנים את החבלים.

ב. יתעשת: יתרצה, וכן “אבדו עשתונותיו” - מחשבות רצונו, וכן בארמית “ומלכא עשית לקדמותיה”, רוצה לומר מחשב. ותרגם יונתן: יתרחם.

a. “And the captain approached him”: The most senior of the sailors. Sailors are called “hovlim” because they draw and release the mast’s ropes (havalim) according to their skill; “hovel” is a collective term for sailors. Targum Yonatan renders “rav hovel” as “rav safnaya” [chief of the sailors]. Hovel is a noun of the same grammatical pattern as hayoter in “and the rest we devoted to destruction”; it is also a collective noun for sailors. He is the senior figure who directs the ship, at whose command the sailors draw and release the ropes.

b. “Perhaps [the God] will take notice” (yit’ashet): Meaning He will be appeased/reconsider. Compare “his plans (eshtonotav) were lost” - meaning his intended thoughts; and in Aramaic, “and the king reconsidered (ashit) toward him,” meaning he thought it over. Targum Yonatan renders it “will have mercy.”

Radak 1:6 

Key point: The captain’s words, ‘Get up! Call!’ repeat the language of the command Yonah has refused.

1:7

Verse

וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל־רֵעֵהוּ לְכוּ וְנַפִּילָה גוֹרָלוֹת וְנֵדְעָה בְּשֶׁלְּמִי הָרָעָה הַזֹּאת לָנוּ וַיַּפִּלוּ גּוֹרָלוֹת וַיִּפֹּל הַגּוֹרָל עַל־יוֹנָה׃

They said to one another, ‘Come, let us cast lots so that we may know on whose account this trouble has come upon us.’ They cast lots, and the lot fell upon Yonah.

Radak

ויאמרו, לכו ונפילה גורלות. יש לתמוה בזה הענין, איך חשבו כי בעבור אנשי האניה הזאת היה סער גדול בים, וכי לא היו אניות אחרות בים, וכי כל האניות שיש להם סער בים מפילים אנשיה גורלות בשל מי הרעה? ומצאתי בפרקי ר’ אליעזר: בא עליהם סער גדול בים, ומימינם ומשמאלם כל האניות עוברות ושבות בשלום, בשתיקות הים, והאניה שירד בה יונה בצרה גדולה שחשבה להשבר. אמרו: בשל מי הרעה הזאת לנו, נדעה - באשר למי הרעה הזאת לנו, בעבור מי הוא.

One might wonder at this: how did they conclude that this great storm at sea was on account of the people on this particular ship? Were there no other ships at sea? Does every ship caught in a storm cast lots to determine whose fault the calamity is? I found in Pirkei deRabbi Eliezer: a great storm came upon them at sea, while on their right and their left every other ship passed by safely, the sea calm around them - yet the ship carrying Yonah was in great distress, on the verge of breaking apart. That is why they said, “Let us find out on whose account this evil has come upon us” - that is, let us determine for whose sake, on whose account, this calamity has befallen us.

Radak 1:7 

Key point: Radak explains why the sailors treat the storm as directed rather than ordinary: every other ship around them was sailing through calm water.

1:8

Verse

וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו הַגִּידָה־נָּא לָנוּ בַּאֲשֶׁר לְמִי־הָרָעָה הַזֹּאת לָנוּ מַה־מְּלַאכְתְּךָ וּמֵאַיִן תָּבוֹא מָה אַרְצֶךָ וְאֵי־מִזֶּה עַם אָתָּה׃

They said to him, ‘Please tell us: on whose account has this trouble come upon us? What is your occupation? Where do you come from? What is your country, and from what people are you?’

Radak

א. ויאמרו, הגידה נא לנו באשר למי הרעה: שאתה הוא מי שבעבורו בא אלינו הצרה הזאת. הגידה מה מלאכתך, על איזה עון נתפשת - מה היא מלאכתך, אולי היא מלאכת רמאות וחמס ובעבור זה אתה חייב.

ב. ומאין תבא: אולי ברחת מפני רעה שעשית שם. ומה ארצך - אולי בני ארצך הם בני רשעים.

ג. ואי מזה עם אתה: מ”ם השמוש כמו הפוך, כאלו אמר “ומאיזה עם אתה”, או יתפרש בלי הפוך: זה העם שאתה ממנו, איזה הוא - אם הוא עם שנוי מהשם יתברך מרוע מעשיהם.

a. “Tell us, please, on whose account this evil has come upon us”: Since you are the one on whose account this trouble has come to us - tell us what your occupation is, for what sin you have been singled out. What is your trade? Perhaps it is a trade of deceit or violence, and that is why you are guilty.

b. “And from where do you come”: Perhaps you fled from some evil you did there. “And what is your land” - perhaps your countrymen are wicked people.

c. “And of what people are you”: The prefixed mem here functions in an inverted sense, as though it read “and of which people are you” - or it may be read without inversion: “this people that you belong to - which one is it? Is it a people especially hated by God for the evil of its deeds?”

Radak 1:8 

Key point: The sailors investigate several possible forms of guilt before deciding what Yonah has done.

1:9

Verse

וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם עִבְרִי אָנֹכִי וְאֶת־ה׳ אֱלֹקֵי הַשָּׁמַיִם אֲנִי יָרֵא אֲשֶׁר־עָשָׂה אֶת־הַיָּם וְאֶת־הַיַּבָּשָׁה׃

He said to them, ‘I am a Hebrew, and I fear Hashem, the God of the heavens, who made the sea and the dry land.’

Radak

ויאמר. בשני דברים השיב להם תשובה על שאלתם: כיון שאמר להם “עברי אנכי” ידעו עמו וארצו, וכיון שאמר “ה׳ אלקי השמים אני ירא” השיב להם על שאלתם “מה מלאכתך”, כי אין מלאכתו מלאכת מרמה, אבל הוא ירא את ה׳ ולא עושה כל עול. ומה שאמר “אשר עשה את הים ואת היבשה” - בעבור שהיה להם סער בים, אמר כי הקב״ה עשה הים והוא הטיל רוח סער בו והוא ישקיטנו כשירצה ויוציאנו אל היבשה. ואמר על השמים “אלקי” כי הוא מנהיגם ושופטם, ואמר על הארץ “אשר עשה” שפירושו תיקן, כי לא נבראת מתחלה מתוקנת לצורך הברואים עד הקוות המים.

With these two statements he answered their questions. By saying “I am a Hebrew,” he told them his people and his land; and by saying “I fear Hashem, God of the heavens,” he answered their question “what is your trade” - implying that his occupation is not one of deceit, but rather that he fears God and does no wrong. As for his adding “who made the sea and the dry land” - since they were caught in a storm at sea, he told them that God made the sea, and it is He who hurled the stormy wind upon it, and He who will calm it when He wills and bring them out onto dry land. He called Him “God of the heavens” because He directs and judges them, and he said of the earth “who made” in the sense of “who set in order” - for the earth was not created finished and ready for the needs of its creatures until the waters were gathered together [into seas, leaving dry land exposed].

Radak 1:9 

Key point: Yonah’s theology is clear: Hashem governs sea and dry land. The narrative now tests the relationship between stated belief and obedience.

1:10

Verse

וַיִּירְאוּ הָאֲנָשִׁים יִרְאָה גְדוֹלָה וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו מַה־זֹּאת עָשִׂיתָ כִּי־יָדְעוּ הָאֲנָשִׁים כִּי־מִלִּפְנֵי ה׳ הוּא בֹרֵחַ כִּי הִגִּיד לָהֶם׃

The men were filled with great fear and said to him, ‘What have you done?’ For the men knew that he was fleeing from before Hashem, because he had told them.

Radak

וייראו. כי הגיד להם, כשאמר להם “ואת ה׳ אלקי השמים אני ירא”, אמרו לו: אם כן איך היה זה הסער בעבורך? אמר להם: אני נביא, והקב״ה היה שולח אותי לנינוה, והיה קשה בעיני לכתי אליהם, וברחתי לי מפני זה, ויצאתי מארץ ישראל שהיא מקום הנבואה.

Once he had told them, upon saying “I fear Hashem, God of the heavens,” they said to him: if so, how could this storm be on your account? He explained to them: I am a prophet, and God was sending me to Nineveh, and going to them was difficult in my eyes, so I fled from it and left the Land of Israel, which is the place where prophecy rests.

Radak 1:10 

Malbim - Two kinds of fear (1:10)

כי מה שאמר תחלה וייראו המלחים היתה יראת הסכנה, אבל יראה זו היתה יראת ה׳, שהיא גדולה למעלתה לפי גדולת העצם שהתיראו ממנו.

The sailors’ first fear was fear of danger. This later fear was fear of Hashem; it is called ‘great’ because of the greatness of the One whom they now feared.

Source: Malbim on Jonah 1:10 

Key point: According to Malbim, the sailors move from fear of physical danger to fear of Hashem.

Questions from the text

1. Compare what the sailors do in verse 5 with what Yonah does. Which actions are emphasised by the verse and the commentaries?
2. Compare Hashem’s command in verse 2 with the captain’s words in verse 6. Which words recur, and who now directs them to Yonah?
3. Why did the sailors conclude that the storm was directed at their ship? How does the source quoted by Radak answer his question?
4. According to Radak, what possible cause of guilt was investigated by each question about Yonah’s occupation, origin, country and people?
5. Which questions does Yonah answer through ‘I am a Hebrew’, and which does he answer through ‘I fear Hashem’?
6. Why does Yonah add that Hashem made the sea and dry land, and what further information does Radak say he told the sailors?

Unit 3: Responsibility and Mercy (1:11-16)

1:11

Verse

וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו מַה־נַּעֲשֶׂה לָּךְ וְיִשְׁתֹּק הַיָּם מֵעָלֵינוּ כִּי הַיָּם הוֹלֵךְ וְסֹעֵר׃

They said to him, ‘What should we do with you so that the sea will become calm for us?’ For the sea was growing increasingly stormy.

Radak

א. ויאמרו, כי הים הולך וסער: כי אין לנו תוחלת שישתוק הים, כי הנה הולך וסוער יותר.

ב. וישתוק הים: מקום שאון גליו, וכן אמר “וישמחו כי ישתקו”.

a. “For the sea was growing more and more stormy”: Meaning: we have no hope that the sea will grow calm, for behold, it keeps growing more and more turbulent.

b. “That the sea may quiet down for us”: That is, the place of its roaring waves would fall silent; compare “and they rejoiced when [the waves] grew quiet.”

Radak 1:11 

Malbim - What are the sailors asking? (1:11)

שאלוהו אם רוצה לשוב בתשובה ולקבל עליו ללכת לנינוה, ואולי יהיה להם תקנה על ידי שישובו עמו ללכת אל חוף המוליך לנינוה, או שישיבוהו לארץ ישראל בחזרה, ובזה ישתוק הים מעלינו.

They asked whether Yonah was prepared to repent and accept the journey to Nineveh. Perhaps they could turn with him towards a port leading there, or return him to the Land of Israel, and in this way the sea would become calm.

Source: Malbim on Jonah 1:11 

Key point: On Malbim’s reading, the sailors first offer Yonah a route of repair rather than asking how to dispose of him.

1:12

Verse

וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם שָׂאוּנִי וַהֲטִילֻנִי אֶל־הַיָּם וְיִשְׁתֹּק הַיָּם מֵעֲלֵיכֶם כִּי יוֹדֵעַ אָנִי כִּי בְשֶׁלִּי הַסַּעַר הַגָּדוֹל הַזֶּה עֲלֵיכֶם׃

He said to them, ‘Lift me up and cast me into the sea, and the sea will become calm for you; for I know that it is because of me that this great storm has come upon you.’

Radak

ויאמר, בשלי. בעבורי, כלומר בחטא אשר לי.

“On my account” (beshelli) - that is, because of me, meaning, because of my sin.

Radak 1:12 

Malbim - Responsibility without return (1:12)

ויאמר אליהם שאוני והטילוני אל הים. רוצה לומר: אין אני רוצה לשוב ולא ללכת לנינוה, ואם כן אין הסער כדי להשיבני לארצי או לנינוה, כי הסער בא לענוש אותי על העבר, על שמריתי את פי ה׳. וזה יודע אני בבירור, שאין הסער בשבילכם לענוש אתכם על מה שאתם מוליכים אותי לתרשיש, כי אין זה מכונת ה׳; רק בשלי הסער הגדול הזה עליכם, לענוש אותי לבד, לא בשבילכם, וכשאטבע בים ישתוק הים מעליכם.

‘Lift me and cast me into the sea.’ Yonah means: I do not wish to return, nor do I wish to go to Nineveh. The storm is therefore not intended to return me to my land or to Nineveh; it has come to punish me for the past, because I rebelled against the word of Hashem. This I know with certainty: the storm has not come because of you, to punish you for carrying me to Tarshish, since that is not Hashem’s intention. Rather, this great storm is upon you because of me, to punish me alone and not you. When I drown in the sea, the sea will become calm for you.

Source: Malbim on Jonah 1:12 

Key point: Yonah accepts responsibility for the storm, but Malbim stresses that confession is not yet teshuvah.

1:13

Verse

וַיַּחְתְּרוּ הָאֲנָשִׁים לְהָשִׁיב אֶל־הַיַּבָּשָׁה וְלֹא יָכֹלוּ כִּי הַיָּם הוֹלֵךְ וְסֹעֵר עֲלֵיהֶם׃

The men rowed hard to return to dry land, but they could not, for the sea was growing increasingly stormy against them.

Radak

ויחתרו. החזיקו במשוטות להוציא הספינה אל היבשה, כי תופש המשוט ומוליכו בים הוא כחותר בים. ותרגם יונתן: “ושייטין”. ומה שאמר “להשיב” - לפי שמהיבשה נסעה הספינה, וכשתצא אל היבשה הנה היא שבה אליה.

“And the men rowed hard” - they gripped the oars to bring the ship back to dry land, for one who grips an oar and propels the ship through the sea is, as it were, digging (hoter) through the sea. Targum Yonatan renders it “and they rowed.” As for the word “to bring back” (l’hashiv) - since the ship had originally set out from dry land, its return to dry land is described as a “return.”

Radak 1:13 

Malbim - The attempt to return (1:13)

והם רצו לנסות זאת במה שחתרו להשיב אל היבשה וללכת בחזרה ליפו, ואם עקר כונת ה׳ להשיבו אל ארצו שברח משם, הלא ראוי שיוכלו לשוב אל היבשה ולהשיב הבורח אל אדוניו; ולא יכלו כי הים הולך וסער, אחר שיונה לא שב בתשובה.

They tried to test whether Hashem’s principal intention was to return Yonah to the land from which he had fled. If so, they should be able to row back to Yafo and restore the runaway servant to his Master. They could not, because Yonah himself had not returned in repentance.

Source: Malbim on Jonah 1:13 

Key point: The sailors continue trying to preserve Yonah’s life even after he has identified the apparent solution.

1:14

Verse

וַיִּקְרְאוּ אֶל־ה׳ וַיֹּאמְרוּ אָנָּה ה׳ אַל־נָא נֹאבְדָה בְּנֶפֶשׁ הָאִישׁ הַזֶּה וְאַל־תִּתֵּן עָלֵינוּ דָּם נָקִיא כִּי־אַתָּה ה׳ כַּאֲשֶׁר חָפַצְתָּ עָשִׂיתָ׃

They called to Hashem and said, ‘Please, Hashem, do not let us perish on account of this man’s life, and do not place innocent blood upon us; for You, Hashem, have done as You desired.’

Radak

א. ויקראו: מבואר הוא.

ב. אנה: בה”א.

ג. נקיא: באל”ף, כדרך בעלי האל”ף - “נביא”, “נשיא”.

a. “And they called out”: Self-explanatory.

b. “Please” (anna): Spelled with a final he.

c. “Innocent” (naki, spelled naki-alef): Spelled here with a final alef, in the manner of words in this category, like navi and nasi.

Radak 1:14 

Malbim - The sailors’ moral danger (1:14)

ויקראו אל ה׳ ויאמרו אנא ה׳ אל נא נאבדה בנפש האיש הזה. רוצה לומר, אם לא נשליכהו אל הים, הלא נאבד אנחנו על ידי נפש האיש הזה, שעל ידי נפשו החטאת נאבד כולנו, וזה אין מן הראוי. ואם נשליכהו אל הים, על צד זה נבקש: אל תתן עלינו דם נקי, להעניש אותנו על הטבעתו, כי גם המחויב עונש בידי שמים ויקבל ענשו על ידי בני אדם, יענש הרוצח אותו, כמו שנאמר וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי, וכמו שאמרו על והאלקים אנה לידו. כי אתה ה׳ כאשר חפצת עשית. רוצה לומר, כי המעשה הזה לא יתיחס אלינו, רק אליך, שהקימות את הסער וחפצת להטביעו בים, ואתה עשית; כי אנו מוכרחים לעשות זאת, אחר שאם לא נשליכהו אל הים נטבע כולנו. אם כן המעשה מיוחס לך, לא לנו.

They called to Hashem and said, ‘Please, Hashem, let us not perish because of this man’s life.’ That is: if we do not cast him into the sea, we will perish because of this man’s life; because of his guilty life all of us will be lost, and that would not be right. But if we do cast him into the sea, then we ask: ‘Do not place innocent blood upon us’ by punishing us for drowning him. Even when a person is liable to punishment by Heaven and receives that punishment through human beings, the one who kills him may still be punished - as it says, ‘But I will also judge the nation whom they serve’, and as the Sages explained concerning ‘God caused it to come to his hand’. ‘For You, Hashem, have done as You desired’ means that this deed should not be attributed to us but to You: You raised the storm and wished to drown him in the sea, and You brought this about. We are compelled to act, since if we do not cast him into the sea we will all drown. The act is therefore attributed to You, not to us.

Source: Malbim on Jonah 1:14 

Key point: The sailors’ prayer shows that necessity does not remove their fear of committing murder.

1:15

Verse

וַיִּשְׂאוּ אֶת־יוֹנָה וַיְטִלֻהוּ אֶל־הַיָּם וַיַּעֲמֹד הַיָּם מִזַּעְפּוֹ׃

They lifted Yonah and cast him into the sea, and the sea ceased from its raging.

Radak

וישאו. מבואר הוא.

“And they lifted up Yonah [and cast him into the sea]” - self-explanatory.

Radak 1:15 

Metzudat Tziyon - The sea ‘stood’ (1:15)

ויעמד - ענין שתיקה. מזעפו - ענין קצף; ועל הרעשת הגלים יאמר שנראה אז כאילו הים כועס ומתקצף.

‘The sea stood’ means that it became silent. ‘From its raging’ is language of anger: the crashing of the waves makes the sea appear furious.

Source: Metzudat Zion on Jonah 1:15 

Key point: The immediate calm confirms that the storm was directed at Yonah.

1:16

Verse

וַיִּירְאוּ הָאֲנָשִׁים יִרְאָה גְדוֹלָה אֶת־ה׳ וַיִּזְבְּחוּ־זֶבַח לַה׳ וַיִּדְּרוּ נְדָרִים׃

The men feared Hashem with great fear; they offered a sacrifice to Hashem and made vows.

Radak

א. וייראו, ויזבחו זבח: איך זבחו זבח בספינה? אלא פירושו כתרגומו: “ואמרו לדבחא דבח קדם ה׳.”

ב. וידרו נדרים: שאר נדרים זולתי זבח, כמו לתת צדקה לעניים.

a. “And they offered a sacrifice”: How could they have offered an actual sacrifice on board a ship? Rather, its meaning follows Targum Yonatan: “and they said they would offer a sacrifice before Hashem” [i.e., they vowed to do so once ashore, rather than performing it there and then].

b. “And they made vows”: Other vows besides the sacrifice - such as to give charity to the poor.

Radak 1:16 

Rashi - The sailors’ vows (1:16)

וידרו נדרים - שיתגיירו.

‘They made vows’ - that they would convert.

Source: Rashi on Jonah 1:16 

Key point: The chapter begins with Yonah fleeing from before Hashem and ends with foreign sailors fearing Hashem and undertaking future religious commitments.

Chapter in view

Yonah tries to withdraw from prophecy; the sailors move from fear of danger to fear of Hashem. Their prayers and actions keep exposing the mission he has refused. The chapter ends with their vows, while Yonah has disappeared beneath the sea.

Questions from the text

1. According to Malbim, what possible solutions are the sailors offering when they ask, ‘What should we do with you?’
2. What responsibility does Yonah accept through the word beshelli, and what does Malbim say he still refuses to do?
3. Why do the sailors continue rowing after Yonah has told them how to stop the storm? How do Radak and Malbim explain their attempt to return to land?
4. What two dangers do the sailors identify in their prayer before casting Yonah into the sea?
5. According to Radak, did the sailors sacrifice while aboard the ship? What future commitments did they undertake?
6. How does Rashi’s understanding of the vows differ from Radak’s, and what change has taken place in the sailors’ fear between verses 5 and 16?

← Overview | Chapter 2 → | Back to Sefer Yonah